הקרבה בבמות בבית שני

[אליסף]

קריאה שטחית בנ"ך מלמדת שההקרבה בבמות היתה בעיה וחטא שלא פסק כל ימי בית ראשון (אולי יאשיהו הצליח בזה?)
שאלתי היא מה ידוע לנו על המצב בימי בית שני?
לפו"ר אין זכר מזה.
מה השתנה?

[עקביה]

מקדש חוניו, למ"ד לשם שמים נתכוון.

כנראה הסיבה שלא היו במות בבית שני קשורה לביטול יצרא דע"ז. אע"פ שהבמות היו לש"ש, מ"מ הם מקבילות לע"ז שהייתה בכל מקום.

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני יש בדברי מרן הראי"ה זצ"ל (אינני זוכר היכן) שיצר הבמות עניינו ניתוק עבודת ה' של הפרט מזו של הכלל, ומזה התגלגל יצר שנאת חינם בבית שני

[ח. רוזנברג]

היה מקדש באי יב שבמצרים של החיילים היהודיים בצבא הפרסי (זה לא מקדש חוניו).

[עושה חדשות]

לפי התיארוך של חז"ל, מקדש יב חרב עוד לפני בניית ביהמ"ק השני. לא כך?

[יהושפט]

לפי התיארוך של חז"ל, מקדש יב חרב עוד לפני בניית ביהמ"ק השני. לא כך?

לפי התיארוך המקובל במחקר מקדש יב חרב בשנת 410 לפני ספה"נ, שלפי התיארוך של חז"ל הוא 12 שנה לאחר חורבן בי"ר.
אולם ברור מתוך מכתבי יב שהמקדש הזה היה קיים בתקופה הפרסית, והם אף מתכתבים עם פחת יהודה בתקופה זו, כך ששאלת תיארוך מכתבי יב קשורה לשאלה הכללית של תיארוך התקופה הפרסית, שלפי חז"ל היא מאוחרת יותר, אבל דומני שודאי שהם היו בתקופת בי"ש, יהיה תיארוך זמנו אשר יהיה.

[עץ הזית]

קריאה שטחית בנ"ך מלמדת שההקרבה בבמות היתה בעיה וחטא שלא פסק כל ימי בית ראשון (אולי יאשיהו הצליח בזה?)
שאלתי היא מה ידוע לנו על המצב בימי בית שני?
לפו"ר אין זכר מזה.
מה השתנה?

לעניות דעתי אחרי תקופת נוב וגבעון שאז היה מותר מדינא להקריב בבמות לא הצליחו לעקור זאת (עכ"פ לא לגמרי) כל (או עכ"פ רוב) ימי בית ראשון (כי היה "מנהג" רצוף להיתר, וחלק מהציבור התייחסו לאומרים שאסור כסוברים כדעה שאין הלכה כמותה כמוכח מהמנהג).
אבל כנראה שבגלות בבל רוב ישראל לא הקריבו בבמות (אולי כי אע"פ שנהגו היתר בהקרבה מחוץ למקדש אבל הקרבה מחוץ לארץ ישראל זה כבר דבר אחר שעליו לא היה מנהג להתיר) וממילא כשחזרו לארץ כבר לא היה "מנהג" להיתר וממילא כולם צייתו להלכה שאסור.

[מקדש מלך]

שו"ת חתם סופר חלק א סימן לב

ובזה יובן מה שצע"ג על מלכי יהודה החסידים אשר נאמר בדורם רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות והיה נוהג מנהג זה עד שבא חזקי' מלך יהודה הוא הסיר כל הבמות להציל העם מחיוב כרת דקדשים בחוץ, וק' מ"ט לא עבדו כן קמאי דקמאי, ועל נחש הנחשת אחז"ל [חולין ו' ע"ב] מקום הניחו לו להתגדר בו והראשונים פירשו טעם של מלכי יהודה משום שלא רצו לשלוח יד במעשי ידיו של מרע"ה אבל על הבמות קשיא, אע"כ היינו טעמא כי מדינא היה אסור לנתוץ אותם שנבנו לשם ה' בשעת היתר במות וכיון שעמדו על עמדם לא עצרו כח המלכים להשבית העם מלהקריב בתוכם קדשים בחוץ, וחזקי' מלך יהודה סבר למיגדר מילתא שאני כמו גבי2 נחש הנחשת, או ס"ל נהי דשהע"ה כדין עביד שלא הסירם בשעת בנין בהמ"ק מ"מ אח"כ אחר שנכשלו בם רבים והקריבו בחוץ נעבדו בהו עבירה ממילא הותרה הנתיצה ונתחללו מקדושתם, ותי' זה צ"ע קצת מכלים שהזניח אחז וגנזם חזקי' וסיעתו עיין בע"ז נ"ב ע"ב, ולמה לא התיכם ועשה מהם כלים אחרים אע"כ נשארו באיסור נתיצה. וע"ש במזבח ששקצו אנשי יון והחשמונאים נתצו אותו התם משום שבאו בה פריצים חללוהו ונעשה חולין ממש, ועיין מ"ש ב"י בי"ד סימן רע"ו בסופו בשם ר"י אסכנדרי דמייתי מהנך אבני מזבח וכדומה כאלו נעלם ממנו הך טעמא דבאו בה פריצים ע"ש, מ"מ נחזור להנ"ל דפשיטא לי דלאו דנתיצה שייך אף בבמה אפילו בשעת איסור במות שאסור לנתוץ אותה במה הנבנה בהיתר ומכ"ש בשעת היתר במות, וא"כ מי התיר לדהע"ה לסלק ארון הקדש ולטלטלו ממקום למקום, אע"כ אין הסרת הכלים מהבית וגם סגירת דלתיים בכלל נתיצה והירוס כלל וזה נ"ל ברור בעזה"י:

[מה שנכון נכון]

בפסוק מפורש שחזקיהו הסיר הבמות. ראה מ"ב פ"ח פסוקים ד, כב.
אבל במנשה בנו נאמר שהחזירם. יע"ש פכ"א פסוק ג ובדה"ב לג, ג, ואם כי אפשר לפרש שקאי על במות לע"ז (אשר אבד/נתץ חזקיהו. ועי' מלבי"ם), בפסוק יז מבואר שהעם זובחים לה' בבמות.

[ר_חיים_הקטן]

ראה מה שכתבתי בזה כאן: https://seforimblog.com/2019/01/two-jew ... -in-egypt/