בן ראובן כתב:תא חזי כתב:נוטר הכרמים כתב:אם כבר, הייתי מציע לשנות את המתכונת המוזרה של חגיגות הבר מצוה ההמוניות,
שרוב המשתתפים מגיעים רק בעשר וחצי.
חסרת טעם, דלת תוכן, ונעדרת קשר וקביעות.
עדיף קצת וטוב, משפחה שנמצאים מהתחלה עד הסוף,
אדרבה, אני חושב שדווקא אירועים "משפחתיים" - מהתחלה עד הסוף, הם מעיקים לעילא ולעילא, בפרט לאנשים השומרים את לילותיהם.
דווקא התחלופה הזו, "שיטת הכסא החם", מאפשרת לבני התורה שבמשפחה למזל"ט את בעלי השמחה, לפטפט דקה שתיים, צלוחית קוגל קארטאפל+לאקשין, "ויחזור לתלמודו".
אירועים משפחתיים בהם אתה נתון כבצלחת פטרי תחת המיקרוסקופ, הם עצם בגרון, בפרט במשפחות ברוכות ילדים ואירועים כ"י.
בחוות יאיר (סי' ע) כתב שמקום "שאין אוכלין שם בקבע, רק אלו נכנסין ואלו יוצאין, ושותין מעט מזעיר, וכמה לא יטעמו דבר" אינו בגדר סעודה כלל ואינו סעודת מצוה.
"
אל תדאג, תמיד יהיה מי שיישאר לאכול בקבע, עם זימון, וקינוחים (פרווה כמובן!), ומצווה טאנץ, והכל. למה הבני-תורה צריכים לסבול ביקורת ממשפחותיהם על כך שהם מתענים במקומות כגון דא?
הארי החי כתב:מענין לענין יש להוסיף דדעת המג"א (רמט סק"ו) הוא דסעודת ברית חיובו בבשר דווקא ...
נו.... כבר לעיל הגדירו את ההבדל בין חצי צלחת אסאדו לשתי פרוסות פסטרה, דון מינה ואוקי באתרין...