בראותי התגובות הנלבבות להגיגי בינה בתפילה, הנני למסור לציבור יפה כמה ציצים ופרחים בענינה של ברכת המינין הלא הן המשומדים, יתמו חטאים מן הארץ. וזה מהרשום עמדי במהלך השנים האחרונות.
בעיקר מטבע הברכה (שנתקנה ע"י שמואל הקטן ביבנה, כדאיתא בברכות כח,ב), שמעתי בזה טעם לשבח מהרה"ג ר' אי"ש ברגמן שליט"א, דהיא בגדר תפילה בעת צרה, דלשיטת הרמב"ן רק זוהי התפילה המחויבת מן התורה. והוסיף לפי דברי התנחומא (וירא א), די"ח ברכות כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהילים עד יענך ה' ביום צרה, דמעתה יתכן שברכת המינין שנוספה אח"כ היא מכוונת כנגד יענך ה' ביום צרה.
ונראה להרחיב בביאור הדברים, דהנה האבודרהם הקשה, היאך אנו מקללים בתפילתינו המשומדים והמינים, הרי אמרינן בברכות ז,א גבי ההוא מינא דמצער ליה לריב"ל, לאו אורחא דארעא למיעבד הכי. יעו"ש.
והנה באבודרהם שם הגירסא: ומלכות זדון מהרה תכלה, ופי' דזה קאי על מלכות רומי ועמלק, והוסיף דעמלק מזרעו של עשו. ובאמת לפי"ז לק"מ דודאי על עמלק לא נאמר לאו אורח ארעא, ואדרבה הרי איכא מצות מחית עמלק, ואין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק.
ובאמת ידוע דהמשומדים שבישראל בכל הדורות הם משורש עמלק, וכן מפורש בזוה"ק דזכר עמלק היינו ערב-רב המעורבים בישראל, ואלו הם המינים שעליהם נתקנה ברכה זו. וזה מובן לפי המבואר בקידושין יז,ב דעשו עצמו הוא ישראל מומר, ואין לו דין של בן נח, ועוד נחשב כזרע יצחק ושאר מילי.
והנה לגבי הצרה של עשו מובא משם מרן הגרי"ז, למה אין מזכירים בפרשת מקרא בכורים את צרת עשו בהדי שאר צרות כצרת לבן וצרת מצרים. דאנו מזכירים רק צרות שהיו בעבר ועתה חלפו ואינם, אבל צרת עשו עדיין היא קיימת ועומדת עד לעתיד לבוא. וכמפורש בקרא: עד אשר אבא אל אדני שעירה. ופירש"י:ואימתי ילך בימי המשיח.
ומעתה מבואר היטב, דאמנם ברכה זו היא בגדר תפילה בעת צרה, שהרי עד ביאת משיח צרה זו קיימת, ובכלל זה צרת המינים והמשומדים, וכמש"נ.
והנה בקרא דתהילים כתיב: יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב. וראה דבר נפלא במדרש ב"ר פר' וישלח: מהו ורוח תשימו, אמר יעקב לפני הקב"ה: רבש"ע, אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרוח להם מצרותיהם, באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו במרום בכה וביקש רחמים מלפני הקב"ה, ושמע תפילתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב.
הרי שכל הצרות במשך הדורות הם מכח צרת עשו, ועל זה מוסבת התפילה ביום צרה והמשגב והישועה הם בזכותו של יעקב.
ב
בברכות כט,ב איתא, דיח ברכות בשמו"ע כנגד יח חוליות שבשדרה, וברכת המינין כנגד חוליה קטנה שבשדרה.
וכתב במגלה עמוקות דזה כנגד עצם הלוז שממנו קמים לתחית המתים, והמינים כופרים בתחית המתים כדתנן בברכות ריש פרק הרואה, דהמינין אומרים אין עולם אלא אחד, ולכן ברכה זו שתקנוה משרבו המינים מכוונת כנגד עצם זה.
והנה רבינו בחיי (פר' בשלח) כתב, די"ח פסוקים שבשירה כנגד י"ח חוליות שבשדרה.ובמדרש שוחר טוב (פר' ואתחנן) איתא, די"ח ברכות שבשמו"ע כנגד י"ח פסוקים שבשירת הים.
וראיתי שפירשו היכן מרומז בשירת הים הברכה הי"ט ברכת המינים, דאמנם המנהג הוא לכפול הפסוק שבסוף השירה: ה' ימלוך לעולם ועד, ונרמז בזה נגד המינים שאומרים אין עולם אלא אחד, דה' ימלוך לעולם ועד דהיינו העולם הבא.
ונראה להוסיף בס"ד, הנה בשער הכולל לאריז"ל איתא די"ח ברכות השחר מכוונים כנגד י"ח ברכות שמו"ע, וברכת הנותן ליעף כח מכוונת כנגד ברכת המינים. ויש לומר לפי האמור, שהרי בשינה יש אחד משישים במיתה, וא"כ הרי שבנותן ליעף כח יש מענין תחית המתים, וע"כ זה מכוון שפיר כנגד המינים.
והנה בכתבי אריז"ל איתא, די"ח פסוקי יהי כבוד כנגד י"ח ברכות שמו"ע. והנה הפסוק היחידי שאינו מתהילים אלא כתיב במשלי הוא: רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, ונראה שהוא מכוון כנגד הברכה הנוספת שנתקנה אח"כ שהיא ברכת המינים.שהרי ענין מינות עיקרו במחשבה, וכמו שדרשו (ברכות יב,ב): אחרי לבבכם- זו מינות, ועיין קידושין לט,א דבעוון ע"ז נענש על מחשבה רעה ג"כ כמעשה.