הודעהעל ידי מגיב ומניב » ה' יולי 22, 2010 1:15 pm
בפרשתינו: ודברת בם, ודרשו חז"ל ביומא יט,ב ולא בדברים בטלים. אצרף כאן לעיון הלומדים הרשום עמדי בענין דברי הרמב"ם שרב לא שח שיחה בטלה כל ימיו.
כתב הרמב"ם הל' דעות (ב,ד), וז"ל: לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להן לחיי גופו, אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו וזו היא שיחת רוב כל אדם.
ובהל' תפילין סוף פרק ד: קדושת תפילין קדושה גדולה היא שכל זמן שתפילין על ראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר במחשבות רעות אלא מפנה לבו לדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצוותו כך היא. אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ד' אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.
ויש שכתבו שדברי הרמב"ם בהל' תפילין הם המקור לדבריו בהל' דעות שרב לא שח שיחה בטילה, שמאחר שלא הלך בלא תורה או תפילין בע"כ שלא שח שיחה בטילה, כי באמת בש"ס לא נמצא כן, ואמנם מצינו כיו"ב בתשובות הגאונים על מילי דחסידותא דרב, הועתק בתחילת ספר האשכול.
וראה יומא יט,ב לגירסת רבינו חננאל: אמר רב השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים.
ועי' חולין קיא,ב שלמדו דין נ"ט בר נ"ט משיחתו של רב (והיינו משום שודאי לא היה שיחה בטילה).
(ומה שהדגיש הרמב"ם תלמיד רבינו הקדוש נראה שבא לרמז בזה שייכות ענין זה דשמירת הדיבור למדת הקדושה, ואכ"מ).
וראה ברכות סב,א ובחגיגה ה,ב: רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו (רש"י: דשח ושחק-עם אשתו שיחה בטילה של ריצוי תשמיש) וכו', אמר ליה תורה היא וללמוד אני צריך. ומבואר דאמנם שיחה בטילה זו שהיא לצורך אינה בכלל שיחה בטילה.
(ואולי רב היה נצרך לפיוס טפי, עי' יבמות סג,א דרב מיפטר מר"ח א"ל רחמנא ליצלן ממידי דקשה ממותא...נפק דק ואשכח ומוצא אני מר ממות את האשה, ומבואר שם דרב הוה מצערא ליה דביתהו, ועי' שבת יא,ב דאמר רב כל רעה ולא אשה רעה, ושם בע"ב מבואר ענינה של אשה רעה, ודוק).