רציתי לברר דעתכם אודות ענין שחשבתי עליו
כשעורכים כתבי ידות מלפני מאות שנים שאז היה הרגילות לכתוב בלי חסר ויתר לדוגמא מסכת מגלה והיום כותבים מגילה, עקר/עיקר, חרוף/חירוף, עלם/עולם, כלם/כולם, וכן על דרך זה דוגמאות למכביר [וכוונתי לא לכתיב מלא כמו שרגילים היום בעברית]
האם יכולים לשנות שיהיה דומה יותר ללשון שמשתמשים בו כעת, או שזה נקרא שמשנים מלשון המחבר, וכאילו מזייפים משהו
מה דעתכם שיש להשאיר ממש כמו שכתב המחבר לפי הדקדוק שלו, או שיכולים לציין בהקדמה שלא הקפידו על כתיב יתר וחסר במקום שלא משתנה הכוונה