מצוה רבה לפרסם את דברי הגר"א עה"פ השבוע

[חיס]

בס"ד.
מצאתי בספר ישן "כליל תפארת"מאת הרב המוכיח הדרשן הגדול מו"ה צבי הירש ב"ר מאיר זצ"ל נדפס בשנת תק"פ.

ב(דרוש כ"ד אות י"ט) ראה מה שכתב מצוה רבה לגלות ראה כאן

[ישבב הסופר]

נפלא ביותר. תודה רבה.

[חיס]

מצוה רבה ליישב את דברי הגאון זצ"ל

מדברי הגמרא בשבת דף פ"ז ע"ב עיי"ש משמע שביום הראשון בשבוע התחיל לרדת המן.

עיין שם ברש"י בחד בשבת ירד להם מן בתחלה...

[אוצר החכמה]

על מה שהביא כאן שגם למשה התחדש עתה יום קביעות השבת ראו דיון זה http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=6600&p=58123

[חיים]

שמועה זו משמו של הגר"א נסתרת גם ממה שאמרו רז"ל והובא ברש"י ש"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה... שבת ופרה אדומה ודינין". וזה היה קודם ירידת המן שהיה במדבר סין. ודוחק לומר שאת העיקר לא ידעו, אימתי חל יום השבת.

[חיס]

אכן צריך ביאור דברי הגאון הנ"ל....

ומענין לענין באותו ענין.

בשו"ת "חתם סופר" (חלק יו"ד סימן רל"ג) וכן ב"חתם סופר" על התורה (עמוד ע"ו) כתב בשם המדרש

"שמיום שכלה החררה הלכו שלשה ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן".


איה המדרש ????

[אפרקסתא דעניא]

וכן נסתר מדברי הפייט בהושענא לשבת, המבוססת אף היא על המדרש, שמשה דאג להם ליום מנוחה שבועי במצרים, ביום השבת.

[מעיין]

אף אם ניישב את השמועה בשם הגר"א אבל מה זה מצוה רבה בפירסום הדבר, האם רק משום ידיעת פירוש הפסוק על נכון כפי דעתו

[נוטר הכרמים]

שמועה זו משמו של הגר"א נסתרת גם ממה שאמרו רז"ל והובא ברש"י ש"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה... שבת ופרה אדומה ודינין". וזה היה קודם ירידת המן שהיה במדבר סין. ודוחק לומר שאת העיקר לא ידעו, אימתי חל יום השבת.

ואולי יש ליישב קצת,

הנה בהגדה של פסח: אילו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו.

ולכאורה יל"ע, שהרי הנתינה של השבת קדמה לנתינת המן בסדר המסעות במדבר, כי הלא על השבת נצטוו במרה כדאיתא בסנהדרין נו,ב להדיא, ואילו נתינת המן היתה לאחר מכן כשהגיעו למדבר סין.

ומטו משמיה דמרן הגרי"ז, דאף כי הציווי של שבת היה במרה, מ"מ נתינת השבת היתה לאחר ירידת המן. והענין הוא, דבסנהדרין נח,ב איתא: אמר ר"ל גוי ששבת חייב מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבותו.

וטעמא דמילתא כמו שאנו אומרים בשחרית של ש"ק: ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות... כי לישראל עמך נתתו באהבה. והיינו שהיה כאן נתינה מיוחדת של השבת לעם ישראל, שמחמתה אין לגויים חלק בזה, ויש בזה מענין גזילה כאשר גוי שובת בשבת. וראה עוד לישנא דגמ' בביצה טז,א: אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. הרי שהשבת ניתנה במתנה לישראל.

ונתינה זו היתה לאחר ירידת המן כמו דכתיב (טז,כז): ראו כי ה' נתן לכם השבת, ורק מחמת נתינת השבת הוכפל להם המן 'על כן הוא נתן לכם לחם יומים'. ובאמת יתכן שזוהי כוונת המדרש על אתר: ראו כי ה' נתן לכם השבת - לכם ולא לאומות.

אלא שנוסיף עוד לחדש שבאמת לא קיימו בפועל את שביתת השבת כמצווים ועושים עד ירידת המן.

[שיבר]

אין זה מיישב כלל, משום שהעיקר לעניינו הוא שמשה כבר ידע איזה יום מימות השבוע נצטווה לשבות בו.

[בעלזער]

בכוונת בעל ההגדה אילו נתן לנו את המן וכו'.

כבר אמרנו במ"א לפרש בזה, אילו נתן לנו את המן דיינו, שהיינו לומדים על השבת מעצם זה שהמן אינו יורד בשבת, [ולאו דווקא משום מצוות שבת, אלא מכוח זה שהקב"ה שובת בשבת], וכדברי רש"י תחילת בראשית, קדשו במן וברכו במן.

ויש לדון.

[חיס]

וכן נסתר מדברי הפייט בהושענא לשבת, המבוססת אף היא על המדרש, שמשה דאג להם ליום מנוחה שבועי במצרים, ביום השבת.

יש לומר על פי שמבואר בזוה"ק (ח"ב לח.) דליל יציאת מצרים הוה נהיר כיומא דתקופא דתמוז.

ובכן נסתפק משה רבינו ע"ה אם לדונו כשני ימים או כיום אחד, כיון שלא הפסיק לילה בינתיים.

ומזה נשתשתל לו ספק מתי לשמור את השבת עד שירד לחם משנה ונתבררה אז וודאי ערב שבת