במספר מקומות בתפילה מזכירים אנו את השבח/תואר 'חי וקיים'.
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים וגו' "
בברכת המאורות "למלך קל חי וקיים זמירות יאמרו וגו'"
בתפלת ערבית "קל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו"
בפיוט ונתנה תוקף "שאתה הוא מלך קל חי וקיים"
[אפשר ויש עוד מספר מקומות שאינם עולים בדעתי עתה].
אשמח מאוד לקבל ביאור או הפנייה לביאור, הן לעצם התואר, והן להקשר המיקום בו הוא נאמר.