השעיר החיי כתב:מצינו בעניין זה של שלשה ספרים ובינונים תלויים דברים מחודשים ומתמיהים אצל רבים מגדולי החסידות ובעלי המוסר. דברים שאין להם לכאורה שום אחיזה בדברי הגמרא והפוכים מכל העולה מרבותינו הראשונים.
בן ראובן כתב:ולמה לא עיינת בהמשך דברי התניא:
"והא דאמרינן בעלמא דמחצה על מחצה מיקרי בינוני ורוב זכויות מיקרי צדיק הוא שם המושאל לענין שכר ועונש לפי שנידון אחר רובו ומיקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין".
ומן הסתם הכוונה (בין השאר) לדברי הגמרא בר"ה.
סגי נהור כתב:השעיר החיי כתב:מצינו בעניין זה של שלשה ספרים ובינונים תלויים דברים מחודשים ומתמיהים אצל רבים מגדולי החסידות ובעלי המוסר. דברים שאין להם לכאורה שום אחיזה בדברי הגמרא והפוכים מכל העולה מרבותינו הראשונים.
אפשר לדון בקושיות לגופן (ראה דבריו הפשוטים של בן ראובן לעיל). אבל לפענ"ד אין למדוד במדה זו של קושיות ופרכות דברי אגדה ומוסר ומחשבה ולא זו הדרך. הרושם שלי הוא שהנחה זו משותפת לכל העוסקים במחשבה מכל הזרמים.
השעיר החיי כתב:בן ראובן כתב:ולמה לא עיינת בהמשך דברי התניא:
"והא דאמרינן בעלמא דמחצה על מחצה מיקרי בינוני ורוב זכויות מיקרי צדיק הוא שם המושאל לענין שכר ועונש לפי שנידון אחר רובו ומיקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין".
ומן הסתם הכוונה (בין השאר) לדברי הגמרא בר"ה.
כי הגמרא הנל איננה מדברת בהכרעת הדין אלא נהפוך הוא - הוכרע דינו למיתה ועדיין מאחר והיה בו קצת הרגש של מחר נמות נקרא בהגדרת הגברא ״בינוני״.
השעיר החיי כתב:ודאי מסכים אני שלא כדרך לימוד ההלכה או הלמדנות כדרך המחשבה אבל בכל זאת כמדומה בדרך כלל להרגשה או לרעיון יש איזה רגל אחיזה באיזה מדרש או משפט של מפרש ולא עד כדי כך חסר שורש בכתוב ובעצם הפוך מפשטם של כתובים והמפרשים
סגי נהור כתב:השעיר החיי כתב:בן ראובן כתב:ולמה לא עיינת בהמשך דברי התניא:
"והא דאמרינן בעלמא דמחצה על מחצה מיקרי בינוני ורוב זכויות מיקרי צדיק הוא שם המושאל לענין שכר ועונש לפי שנידון אחר רובו ומיקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין".
ומן הסתם הכוונה (בין השאר) לדברי הגמרא בר"ה.
כי הגמרא הנל איננה מדברת בהכרעת הדין אלא נהפוך הוא - הוכרע דינו למיתה ועדיין מאחר והיה בו קצת הרגש של מחר נמות נקרא בהגדרת הגברא ״בינוני״.
לכאורה יש ללמוד מדבריו שלא בכל מקום ההגדרות דצדיק רשע ובינוני מתייחסות ל"אמיתת שם התואר והמעלה". ובלאו הכי צריך לחלק בין מקום למקום כיון שההגדרות סותרות מהכא להתם.
ומה שאמרו שם שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים. וענין פתיחת הספרים נאמר לפי הדומה על דרך המשל בענין השגחתו ברוך הוא עליהם, כדי שיכנסו הדברים באזני השומעים ידברו רבותינו לעולם במורגל בבני אדם. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, פירש מורי צדיק גמור בכאן שכולו זכאי, וכן רשע גמור בכאן שכולו חייב, ולפיכך נחתם מיד למיתה, אחר שאין לו זכות בעולם שיגן עליו. בינוניים תלויין עד יום הכיפורים, ואז גמר דין שלהם נחתם:
ומי אמר שנוגעת היא?! יעוי' תניא פי"ד ופכ"ז.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ולפ"ז אינה נוגעת לנו כלל
לבי במערב כתב:ומי אמר שנוגעת היא?! יעוי' תניא פי"ד ופכ"ז.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ולפ"ז אינה נוגעת לנו כלל
מנין ההנחה שאין ללמוד אלא מן הצדיק הגמור דוקא?
ושאין לו ליפול ברוחו ממה שלא יגיע אליו לעולם כמעשה הצדיקים.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:שניהם מדברים בדרכי מלחמת היצר המוטלים על האדם שיש לו יצה"ר.
לבי במערב כתב:ושאין לו ליפול ברוחו ממה שלא יגיע אליו לעולם כמעשה הצדיקים.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:שניהם מדברים בדרכי מלחמת היצר המוטלים על האדם שיש לו יצה"ר.
כבר בפ"א מפורש ש(יש) צדיקים טועים בעצמם. ולכן?!
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כוונת הרמב"ן מסתמא הוא בענין 'צדיק בדינו' ולא הצדיק שהיפך את יצרו לטוב ואין בו שום נטיה לרע. אין מקור ברמב"ן שדעתו שיש בכלל מושג כזה, ונשאר עם הפשטות שאף צדיק שלא חטא מימיו יש לו עדיין יצר הרע שצריך להלחם נגדה עד זיבולא בתרייתא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 144 אורחים