היא שיחתי כתב:אמאי לא תירץ דלא נשרפה הקרן?
באוה"ח הק' ויקרא א, ט כתב ליישב קושיית הרמב"ן כעין דבריך, דהקרנים נתלשו מן האיל קודם זריקה, או שנפלו מע"ג המזבח שבאופנים אלו אין מעלים אותם ע"ג המזבח. ונראה שהרמב"ן לא תי' כן משום שלדעתו באופן זה אין להקרנים מעלת 'אילו של יצחק' משום שלא הוקטרו עמו, ויל"ד.
חקר כתב:צ"ל דמש"כ הרמב"ן ד'גבל עפר קרנו' לא דווקא 'קרנו' אלא שהחזיר את כל האיל למצבו הראשון [מעין תחיית המתים], וממילא ברור שאין זה שייך לדיבק שברי שופרות.
שו"ר שיש שני מקורות המפרשים כן בהדיא:
הראשון הוא רבינו בחיי שכתב כעין דברי הרמב"ן בזה"ל, וכוונתו לומר כי אע"פ שהאיל הוקרב עולה ועולה כולה כליל, החזירו הקב"ה להויתו הראשונה, ע"כ. משמע שהאיל כולו הוחזר להוויתו הראשונה. והשני בדברי דוד להט"ז שכתב על דברי הרמב"ן: דברי הרמב"ן בזה הם אמת, אע"פ שאמר ע"ז 'אולי', מ"מ הוא האמת הגמור. ומצינו בטיטוס הרשע שצברו את עפרו בכל יום ודנו אותו, ק"ו למדה טובה שהוא ית' נוטל העפר השריפה הקדושה ובורא ממנו בריה חדשה, ע"כ. מדמדמה ליה לצבירת עפרו דטיטוס מבואר שגם כאן הוחזר האיל כולו להוויתו ומהותו הראשונה.