עושה חדשות כתב:בכמה מקומות בתורה ובנ"ך מצאנו את הענין שלפעמים עם ישראל ראוי לכליה ח"ו (לכאו' כליון מוחלט או קרוב לזה) אבל החשש מ'מה יאמרו הגוים' לבל יתחלל ש"ש גובר ולפיכך ישראל ניצולים מהעונש. ויש בזה קושי לומר שהקשר בין הקב"ה לעמו נשמר רק בגלל השיקול החיצוני הזה. ולכאו' צ"ל דאדרבה מחמת אהבת ה' לעמו גאל אותם מעיקרא באופן כזה שיהיה שמו נקשר בשמם לעיני כל העמים וממילא לא שייך שיהיה כילוי לעם ישראל. אמנם בפרשת האזינו מבואר עוד שאם היו הגויים חכמים מספיק כדי להתבונן איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם וכו' אז הקב"ה היה משבית מאנוש את זכרם של ישראל, ובכמה מפרשים משמע שמדובר על כליון גמור רח"ל. וזה ודאי צ"ב אם כל הקיום של עם ישראל והקשר עם הבורא הוא תלוי בענין החיצוני הזה.
מחפש מקורות בספרי רבותינו שעמדו לבאר ענין זה.
לענ"ד, מעומק רעיון הזה הוא, שבעצם טמונה ומונחת כאן הזכות אמת של בני ישראל, שמציל אותם מן הכליה ח"ו. וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים: אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ: וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר:
אקדים לשון הגמרא חולין פט, א:
אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון: כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת, לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם - אמר לפני ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן - אמר ונחנו מה, לדוד - אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד - אמר הבה נבנה לנו עיר, לפרעה - אמר מי ה', לסנחריב - אמר מי בכל אלהי הארצות וגו', לנבוכדנצר - אמר אעלה על במתי עב, לחירם מלך צור - אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים.
בספר חובות הלבבות שער ג - שער עבודת האלוקים פרק ד:
ואמר קצת החסידים לתלמידיו: אלו לא היו לכם עוונות, הייתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העוונות. אמרו לו: מה הוא גדול מן העוונות? אמר: הגבהות והגאוה, כמ"ש הכתוב: תועבת ה' כל גבה לב.
שם שער ז - שער התשובה פרק ח:
וכבר נאמר, כי יש חטא שמועיל לשב יותר מכל צדקות הצדיק, ויש צדקה שמזקת לצדיק יותר מכל חטאות השב, כשיפנה לבו מן הכניעה ודבק בגאות ובחונף ואהבת השבח, כמ"ש אחד מן הצדיקים לתלמידיו: אלו לא היה לכם עון, הייתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העון. אמרו לו: ומהו גדול מן העון? אמר להם: הגאות והחונף.
בני ישראל עלולים לפעמים חס ושלום להידרדר ולהגיע ל
הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה, הללו מגלי עריות, והללו מגלי עריות, הללו שופכי דמים, והללו שופכי דמים. לעבור על עבירות חמורות, ולהתחייב באבדון.
רק יש מדה אחת, מיסוד טבעם ואופיים, מורשת אבות, שהיא מבדילתם מן האומות וממילא מצילתם, והיא ענווה הטבעית שלהם.
מידה זאת אמנם נסתרת, אבל נבחנת לפי התגובה של הגויים, אל מול מפלתם של שונאי ישראל, כבכתוב:
פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה - וְלֹ֥א יְיָ֖ פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת...
נמצא אפוא שלא מדובר בחשבון חיצוני המציל את בני ישראל, אלא להיפך, במבחן עומק, שבו בולטת מעלה האמתית של בני ישראל, מעל לכל גויי הארץ, ע"כ ראויים להינצל, להיפדות לחיים: חושקני בכם!