משנה שביעית ג, א: מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות? וכו' רבי יהודה אומר, משייבש המתוק.
מילים סתומות, ונחלקו המפרשים מה הכוונה בהן. י"א שהזבל הממתיק הפירות ייבש, וי"א שייבש מין דלועים מרים, וי"א שיתייבשו המים שבבקיעי השדה.
ואני הקטן לא מבין: מדוע לרבי יהודה לדבר בלשון חידות כזה בפסק הלכה? למה לומר הלכה פסוקה בלשון חידתי וסתום? מה שגורם [ופוק חזי כנ"ל] לאי הבנה וממילא למחלוקת מה כוונתו, ועכשיו כבר איש לא יודע מה באמת התכוון רבי יהודה.
למה שלא יאמר בשפה ברורה ובנעימה: משייבשו הזבלים/ משייבשו מין דלועים פלוני / משייבשו המים שבבקיעי השדה ???
וכי בנסתרות עסקינן שבא לסתום ולא לפרש? הלוא בדבר הלכה עסקינן.