צh33 כתב:יש לצרף לזה דברי הגר"ח בחידושים על דין אמירה וכתיבה שבנביאים וכתובים.
אעתיק מרשימותי בענין זה, מתוך שיעור שמסרתי ברבים לפני כמה שנים, את החלק שמביא את תורת בריסק בחילוק שבין נביאים לכתובים.
והנה בעיקר הדבר יש להתבונן בחילוק השמות דנביאים מכתובים, ונקדים בזה המובא בחידושי הגר"ח על הש"ס ממרן הגרי"ז בשמו, דהגר"ח שאל מדוע הכתובים אין נקראים ג"כ נביאים ולמה אין להם דין נביאים, והרי גם הכתובים נאמרו ברוח הקודש דהיינו נבואה, ואין לומר שרוה"ק לאו היינו נבואה ומדריגתם קטנה מנבואה ולפיכך קדושת הכתובים קטנה מקדושת הנביאים, דהא במס' סוטה מבואר שדוד ושלמה היו נביאים, וגם מדין מניחין מוכח דקדושת שניהם שוין.
וביאר רבינו הגר"ח, דנביאים היינו שהנביא היה צריך לומר את הנבואה בע"פ, אבל כתובים היה הדין שמתחילה היה צריך לכתוב את הנבואה על הספר, ואח"כ נקראת מתוכה. וכן איתא בירמיה שנאמר לו ב' נבואות למסור למלך יהויקים, אחת אמר לו מיד בע"פ והשנית צוה את ברוך בן נריה לכותבה על ספר, ואח"כ מסר אותה בכתב אל יהויקיםוהיא מגילת קינות שהיא בכלל הכתובים, ע"כ.
ובספר ברכת אברהם ב"ב טו,א הביא דברי הגר"ח, ומטו משמיה דהגרי"ד שהקשה על דבריו, דא"כ איך אמר ירמיה לברוך לכתוב ספר קינות ולא כתב בעצמו, וגם לא קרא מתוך הכתב אלא ברוך קראה, כמבואר בקראי. ויעו"ש עוד בזה.
ועוד ראיתי מובא בשם הגרי"ד שהקשה על דברי הגר"ח, דבשלמא ירמיה וישעיה ועוד נביאים, דעיקר הספרים למסור נבואה ותוכחה לשליחות לישראל, שפיר י"ל שהוקבע בנביאים משום שעיקר ענינו הוא המסירה ע"י הנביא בע"פ, אבל יהושע ושופטים ושמואל ומלכים שעיקרו סיפורי כיבוש ומלחמות וכיו"ב ולא דברי נבואה, א"כ זה ודאי לא נמסר בציווי לנביא ע"מ לאומרו לישראל, ולמה זה נחשב כנבואות, ולא מסתבר שמחמת מיעוט הספר המדבר דברי מוסר ותוכחה כל הספר נחשב כנביאים ולא ככתובים.
ובשיעורי רבינו משולם דוד הלוי שליט"א תמורה יד,ב מובא ששאל למרן הגרי"ז מהא דאמרינן בב"ב שם: חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת, והרי זה תקופה אחרת לגמרי מהזמן שנאמרו ברוה"ק. ועוד הקשה בהא דמבואר בגמ' שם דאנשי כנסת הגדולה כתבו מגילת אסתר. ופירש"י הטעם שאסתר עצמה לא כתבה משום דלא ניתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ. וקשה דאם הוי מכתובים, א"כ בהכרח דהיה לאסתר לכותבה קודם האמירה לומר מתוכה.
ואמר מרן הגרי"ז, דבהכרח צריך לומר דלשלמה ואסתר היה דין נביאים באמירתן, ולא היה ע"ז דין כתובים, ורק אח"כ נהיה דין נבואה לעשותה כתובים ולאומרה מתוך הכתב. וביאר הגרמ"ד, דאין להקשות דא"כ שיהא לשה"ש ואסתר דין נביאים ולמה יש ע"ז רק דין כתובים. וי"ל דהרי מבואר במגילה יד,א דהיו נביאים לישראל כפלים כיוצאי מצרים ורק מה שהוצרך לדורות נכתב. וא"כ י"ל דעל נבואת שלמה ואסתר נאמר שלדורות יהיה הדין כתובים ולא הדין של נבואה, והדברים דחוקים מאוד לכל מעיין.
בר מן דין יל"ע בעיקר הנחת הגר"ח שאין חילוק בדין הקדושה בין נביאים לכתובים, מכמה לשונות הראשונים, כמו שהובאו בספרי משמר הלוי ר"ה ומגילה שם, ראה הקדמת המאירי לתהילים והקדמת הרד"ק, רבינו בחיי ויקרא ח,ח, חידושי אנשי שם בר"ה שם ועוד שמבואר שישנו חילוק בעיקר דין הקדושה בין נביאים לכתובים, וכמ"ש הר"ן בר"ה.
(אגב, חידוש מופלא מצינו בדברי רבינו בחיי שם, דאמנם אין מניחין ג"כ, ודלא כמשמעות הסוגיא וכל הראשונים).
ובהגדרת החילוק בין נביאים לכתובים, ראה באבודרהם בסדר התפילות של ר"ה דנביאים זה ברוח נבואה וכתובים ברוח הקודש, ופסוקי הנביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאומרם לישראל ולפיכך אמר בהם וע"י עבדיך הנביאים, אבל של כתובים לא נאמרו בשליחות אלא שנאמרו ברוה"ק, לפיכך אמר בהם ובדברי קדשך כתוב לאמר. וכיו"ב ברבינו בחיי שם ובחי' אנשי שם דנביאים דברי קבלה שכן קבלו מפי הגבורה .