באמונתו כתב:מיללער כתב:ה:
אילן במה אברכך וכו'
למה לא יברך שלא יבוש המעיין ואל יקצץ האילן ועל הנמשל שלא שתעמוד לו השעה בעשרו וגדולתו ורוב בניו?
מבואר בספרים אשר "ברכה" היא עניין "ריבוי". שלא יבוש... תפילה היא, לא ברכה.
תודה!
באמונתו כתב:מיללער כתב:ה:
אילן במה אברכך וכו'
למה לא יברך שלא יבוש המעיין ואל יקצץ האילן ועל הנמשל שלא שתעמוד לו השעה בעשרו וגדולתו ורוב בניו?
מבואר בספרים אשר "ברכה" היא עניין "ריבוי". שלא יבוש... תפילה היא, לא ברכה.
שמואל דוד כתב:ח.
ועיין דקדוקי סופרים מש״כ בזה דבר נפלא, צירפתי צילום:
שמואל דוד כתב:יב:
מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא לשמאלא ודשמאלא לימינא.
לכאורה זה קשה לשכחה, וצ״ע בזה.
שבדברים כאלו שאין להם טעם, אלא שכן הוא המציאות דשריית הרוח רעה, אין לנו אלא זה שנאמר מפורש, ולא אף בשינוי קצת...
היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מאי נתנה עלי בקולה, אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי אלעזר,זה שליח צבור (היורד לפני התיבה שאינו הגון) [שאינו הגון היורד לפני התיבה]
תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום
אפר מקלה - פירוש, אותו אפר הוה מדבר הנשרף מעצמות אדם, כדי לזכור עקידת יצחק, דאלמלא שלא היה בא אלא כדי לומר שהרי אנו לפניך כאפר, כמו כן מהני עפר סתם, והיינו פירוש איכא בינייהו עפר סתם.
יהודהא כתב:באמונתו כתב....
י"א שמדובר בעצמות אדם מישראל, שנשרף על קידוש ה', וכעין העקידה.
הספר "ציון לנפש חיה" (עמוד ט"ו) מביא מקורות, ש"להעלות חֵמה - ולנקום נקם", א"צ לקבור. גם ראה הספר חסידים - סימן תמט.
אף כאן, הכוונה היא לעורר רחמים ותשובה, וכמאמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה - מזדעזע לי כוליה גופאי...
------------------- ישכח ל באמונתו -
יש טעם בדבריך והם נאים אף נעים,
אולם עדיין דחוקין הם, שכן מאין יימצא להם בכל הזמנים ובכל התפוצות אפר ממי שנשרף עקהש.
אפר מקלה. בתוס' כתבו, ואותו אפר היה מעצם אדם, שהרי האפר הוא לזכרון העקידה, ובעקידה היו עצמות. ונראה שכוונתם לברכות ס"ב, ובהשחית ראה ה' וינחם על הרעה, מה ראה אפרו של יצחק ראה, עיין שם, במהרש"א ובמפרשים.
והנה בספר חיי עולם ח"א מובאים תשובות הגדולים, שאין באפר חיוב מדינא לקבור, עיין בעמוד ל"ג בתשובות הגר"ח לערמאן, שהביא את דברי המל"מ בהלכות אבל פי"ד, שמבואר בירושלמי נזיר פ"ז ה"א, שאין חיוב קבורה עד שיהא ראשו ורובו. ולא כהתוס' יום טוב שבת פ"י דכזית מן המת חייב בקבורה. ואפילו לדעתו אין חיוב קבורה באפר שאין בו כזית בשר ועצם, והביא ראיה מדברי תוס' דידן, שאין חיוב קבורה באפר. ומה שנהגו לקבור את אפר הקדושים, אין זה חיוב מדינא, אלא זהו כבודם וכבוד החיים, שטעונין גניזה כדשן הקרבנות. דאין לך קרבן גדול מזה. עיין בתשובת הגדולים מיענדזוב עמוד כ"ט, ומדוארט וקאליש, עמודים י"ד ט"ז עיין שם.
ויש להעיר ממדרש ויושע באוצר המדרשים ד"ה כתיב ויבואו, שאמר יצחק, עשה רצון שמים, ושרפני יפה יפה, וטול אפר שלי, והוליכו אצל שרה אמי, ותניחו בתיבה בחדר שלה, ובכל שעה שהיא נכנסת לחדר שלה, תזכור את יצחק בנה בבכי, עכ"ל. הרי שאין חיוב קבורה באפר. ומאחר שהיה זה כבודו של יצחק ושל אמו, אמר כן. גם יש קצת סמך לדברי התוס'.
ואולי מ"ש התוספות: ואותו אפר היה מעצם אדם, שהרי האפר היה לזכרון העקידה, ובעקידה היו עצמות, אולי היה אפר זה מעצם אדם קדוש, שנתן נפשו על קידוש ה'.
מחולת המחנים כתב:תענית דף ח' ע"א רש"י ד"ה ואעפ"כ "שאין תפילתם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, כלומר שנפשו מכוונת בכפו", ובהגהות הב"ח הוסיף "מכוונת בכפו מבחוץ".
והדברים צריכים תלמוד, ואולי כוונתו למ"ש הטושו"ע או"ח סי' צ"ה ס"ג בשם הרמב"ם שבשעת התפילה צריך להניח ידיו על לבו, ואולי זוהי הכוונה שנפשו מכוונת בכפו, על ידי הנחת ידיו על לבו מבחוץ.
ובפ"ק דתעניות דף ח אמרינן, אמר רב אמי, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים, ע"כ. ופרש"י אלא אם כן משים נפשו בכפו, כלומר שנפשו מכוונת בכפו מבחוץ, כלומר שיהיה תוכו כברו, הרי שהכל תלוי בכונת הלב.
שמואל דוד כתב:יט:
רש״י ד״ה בשפיכתא - בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן
מה כוונת רש״י ״דק ועבה״ לכאורה דק הוא היפך עבה וצ״ע
באמונתו כתב:תודה!
האם ידוע לכם מקור שהתירו הנ"ל?
יהודהא כתב:ולמסקנת הר עמר :ו" אפילו תימא שיש שהרגו אותם בגזים וכו' ואח"כ שרפו לגופותיהם בעוה"ר, מ"מ אין כאן צורת תבניתו של מת, ולא כיוצא בה, לא מניה ולא מקצתיה, רק אפר דק כקמח. ואין פה טומאה ומותר לכהנים להכנס לשם" בקישור https://haravamar.org.il/%D7%A9%D7%95-%D7%AA/34-asdasd
וכן כאן בדך של מאורות https://www.daf-yomi.com/Data/UploadedF ... -sFile.pdf
ובמלמד להועיל
" ד. ועתה נדון על זאת אי יש עכ"פ גם באפר הנשרפין מצות קבורה או לא. הנה פשיטא לדעת המשנה למלך סוף ה' אבל שהוכיח מהירושלמי רפ"ז דנזיר דאין מצות קבורה אלא אם יש כאן ראשו ורובו פשיטא דאין חיוב קבורה באפר, ואפילו יש כאן אפר של כל הגוף, לא מבעיא אם האפר אינו מטמא, ואם כן אין לו דין מת, ובודאי אין כאן חיוב קבורה, אלא אפילו את"ל דהאפר מטמא מ"מ הרי אין כאן ראשו ורובו אלא גשם קצת מכל הגוף וע"ז לא אמרה התורה קבור תקברנו, ואפילו לפמ"ש התוי"ט בשבת פ"ו מ"ה דגם בכזית מן המת יש חיוב קבורה כבר היטיב בזה לדבר הרב דאשפצין בס' חיי עולם למהר"ם לערנער צד 44 דהתוי"ט מיירי בכזית הבא ממת גדול וכבר איפסיק הלכתא בי"ד סי' שע"ד ס"א דאם מצא הכהן ראשו ורובו חוזר הוא אף על אבר אחד וכיון שכן חוזר הוא אף על כזית ובזה מיירי התוי"ט, וכשם שדרשינן תקברנו כולו ולא מקצתו, דהיינו אם אין כאן אלא מקצתו אינו חייב לקבור, כמו כן דרשינן כולו ולא מקצתו דאם יש כאן כולו צריך לקבור כולו ואינו יוצא אפילו אם שייר רק מקצתו דהיינו כזית. וא"כ בנ"ד דלא הובא לפנינו רק מקצתו דהיינו האפר (ואי האפר אינו מטמא אפילו מקצת אין כאן) בודאי אין כאן חיובא דקבור תקברנו. "
פולסברג כתב:כג.
הבא''ח בבניהו צידד להסכים לדברי המפרשים שכל מעשה חוני המעגל היה בחלום.
איזה מפרשים פירשו כך?
סדר תעניות האלו האמור וכו'. ה"ר שמשון ז"ל, ברפ"ט דמסכת שביעית, קרי ליה להאי פירקא "פירקא דחסידי", והכי נמי מתקרי בין הפוסקים ז"ל, והטעם ידוע...
באמונתו כתב:המסתבר שנוסח המקורי הינו: דובים - (ו)זאבים בשדות.
שמואל דוד כתב:כה. רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?
וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב.
לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם:
בנימין כנגד מלכות מדי, זה נמשל בזאב וזו נמשלה בזאב, זה נמשל בזאב (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף וגו', וזו נמשלה בזאב (דניאל ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב, רבי חנינא אמר לדב כתיב, דב היה שמה, היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה, ו): על כן הכם אריה מיער, זו בבל (ירמיה ה, ו): זאב ערבות ישדדם, זו מדי.
ובעץ יוסף שם
לדב כתיב צ"ל לדב כתיב דב הוא שמה. ור"ל משום דדוב לחוד וזאב לחוד לכן קאמר דדב כתיב בלא וי"ו והיינו זאב דזאב ערבות מתרגמינן דיבא. וז"ש דב היא שמה של החיה תנינא. ומה שלא נכתב זאב מפורש הינו משום דמדי ופרס כחדא מלכות חשיבי ופרס נמשל לדוב ממש כדאמרי' בפ"ק דברכות דפרסיים אוכלים ושותין כדוב ומדי הוא זאב. לכן אמר לדב דהוי לישנא דמשתמע לתרי אפי (יפ"ת):
טור תלגא כתב:שמואל דוד כתב:כה. רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?
דב בארמית היינו זאב...
זאב, "אלד'יב".
טור תלגא כתב:אין צריך להתרחק כל כך הרי כל זאב שבמקרא מתרגמינן דיב
שמואל דוד כתב:כה.
רש״י ד״ה דובים - וזאבים בשדות. האם כוונת רש״י שדובים היינן זאבים?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 84 אורחים