מה שכתבתי בזה בספרי
מעשה יוסף ואחיו מתואר בכתוב באריכות רבה מאד, אך לא הזכיר הכתוב כמעט מאומה מתי היה הסיפור הזה וכמה זמן לקח. מן הכתוב בפרשה הבאה (מה ו) אנו יודעים כי יוסף שלחם בחזרה אל אביו והזמינו לבוא למצרים לאחר שתי שנות רעב, אך מתי נגמר המזון שבידם ושבכל ארץ כנען עד אשר החליטו רדת למצרים לא נתפרש.
אנו רק יודעים, כי בפעם הראשונה בה הגיעו השבטים למצרים שהו שם שלושה ימים במשמר, ובמדרש (תנחומא ח) מצינו, שקודם שבאו אליו חיפשו את יוסף במצרים שלושה ימים. עוד אנו יודעים, כי בין המסע הראשון לשני כילו השבטים לאכול את השבר שהביאו ממצרים. אולי ניתן לשער את הזמן מדברי יהודה (מג י) כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם, וזמן ההליכה מחברון למצרים הוא כארבעה או חמישה ימים (תנחומא ישן ו), ואם כן, מדובר על לפחות כחודש (שני פעמים הליכה וחזרה והתעכבות במצרים).
ורבי שמואל בן חפני כתב בפרשת ויגש (להלן מז יח), כי המסע הראשון היה בשנה הראשונה, והשני בשנה השניה.
במסע השני, אנו יודעים כי הגיעו אל יוסף בבוקר, והוזמנו לאכול עמו בצהרים, ולמחרת שולחו, כי הכתוב אומר (מד ג): הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם. ובמכילתא (בשלח מס' דויהי פתיחתא) אמרו, כי יוסף אמר זאת בערב שבת, והמשתה היה למחרת ביום השבת, ולפי זה נותרו עוד יום במצרים .
וכאן נראה לבאר, כי ככל הנראה לנו השבטים בבית יוסף, שהרי הוא ציוה את אשר על ביתו למלאות את כליהם בר ולהשים את גביע הכסף באמתחת בנימין, וודאי שלא היה הגביע אלא בביתו. והנה, בסוף המשתה נאמר (מג לד): וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ, ויתכן שאז הציעו בפניהם מצעים ללון בבית יוסף.
ומה ששאלת למה לא השתדל יעקב בשחרורו, ראה ברמב"ן שדן בזה (אגב, דבריו החריפים ראויים לאשכול נפרד).