השעיר החיי כתב:ר חיים שגדל בווילנא לא יכל להכנס עם שאלה בלימוד לגרא ורק צשולנט הולך??
השעיר החיי כתב:באמת מוזר הסיפורים הללו שכולם מתאימים לחסידים ושמעי מלר, דברים מפה רביעי שזרים ומוזרים.
פולסברג כתב:https://seforimblog.com/2021/12/memories-of-harav-shmryahu-shulman-ztl-about-rav-ahron-kotler-ztl/
א] רבי אהרן היה רגיל לספר סיפורים בסעודת שבת, ובתחלה אקדים שרבי אהרן היה דייקן גדול בסיפורים והזכיר כל פרט ובפרטי פרטים בדייקנות יתירה, ואמר לי מו”ר דוגמא אחת, שהוא זוכר איך רבי אהרן סיפר כשהמלבי”ם עבר בתחנה רכבת סמוך לאזורו של הבית הלוי, הבית הלוי יצא בבגדי שבת לקבל את פניו, רבי אהרן פירט בדיוק מאין נסע המלבי”ם ולאן הוא נוסע ובדיוק באיזה תחנות עברו וכו’.
ב] סיפר, שבגזרות ת”ח ות”ט ברח הש”ך והגיע לפראג לפני חג הסוכות, ובכל העיר לא היה אלא אתרוג אחד שהיה שאלה על כשרותו, והראו האתרוג להמרא דאתרא רבי שמעון, שפסק שכשר בדיעבד אבל אין לברך עליו. וכשהראו האתרוג להש”ך פסק שהוא כשר וגם אפשר לברך עליו. והנה ביום טוב, הראשון שנטל האתרוג רצה לברך עליו, ומיד לפני שבירך נפל האתרוג מידו ונפסל (מו”ר אמר שהוא זוכר בדיוק האיך רבי אהרן חייך כשסיפר הפרט הזה שנפל מידיו ואמר וז”ל אז כבר לא היה שום שאלה של ברכה על האתרוג). לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג, ונימק טעמו לא שהוא חושב שהרב צדק בפסקו, עדיין אני חולק עליו אבל לא היה לי לפסק אצלו בעיר שהוא המרא דאתרא.
ג] רבי אהרן פעם דיבר באורך על הרעיון של נשיאת כפים בכל יום בחו”ל לאשכנזים, ואמר שהגאון מווילנא רצה לתקן אותו אבל הבין מאיזה סימן מן השמים שאין מסכימים לתקנתו. דור הבא ביקש רבי חיים מוואלאזין לתקן נ”כ בכל יום, והסכים ביום אחד שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה”כ שבעיר, והבין שבשמים אין מסכימים להתקנה החדשה, וחדל מרעינו. והמשיך רבי אהרן ואמר כשרבי ישראל סלאנטר סיפר הדברים הוסיף ואמר שאם זה היה הוא שרצה לתקן נ”כ כל יום לא היה עוזב רעיונו עקב מה שקרה, משום שהתורה לאו בשמים היא. ורבי אהרן חייך ואמר שהצדק עם הגאון מווילנא ורבי חיים, שהם הבינו שזה לא רק סימן מן השמים שלא מסכימים איתם, רק הם הבינו שבשמים בשום אופן לא יתן שזה יכול לקרות לכן צודקים הם שעזבו רעיונם.
ד] אמר לי מו”ר שרבי אהרן מאד אהב ה”חריפים” והזכיר רבי משולם אגרא ורבי יהושע ליב דיסקין ואמר שהם היו “זיינע מענטשאן” (האנשים שלו) ואמר מו”ר שרבי אהרן סיפר לו, שבפורים אחד כשרבי חיים מבריסק בדיחה דעתיה, אמר לתלמידיו להקשות לו קושיות שונות מראשונים ואחרונים בעילם שם והוא יגיד להם מי מקשה הקושיא, ואמר לא שהוא יודע כל קושיא מכל ראשון ואחרון אלא מסגנון הקושיא ודרך הלימוד שלהם אפשר לדעת מי המקשה, והקשו לו כמה קושיות וענה התשובה הנכונה, ושוב שאל עוד קושיא וענה הרשב”א מקשה קושיא הזאת ואמרו לו שלא נכון אין זו קושית הרשב”א אלא קושית המהרי”ל דיסקין והגיב הגר”ח “נו נישט ווייט” (לא רחוק) ואמר רבי אהרן רואים עד כמה הגר”ח אחז מרבי יהושע ליב שאמר עליו, לא רחוק מהרשב”א.
רבי אהרן פעם תיאר סדר לימודו של המהרי”ל דיסקין ובתוך דבריו אמר שהיה לו סדר קבוע ללמוד שלשים דף מסדר מועד כל יום וגם שלשים דף מסדרי נשים נזיקין וקדשים. ובזרעים וטהרות היה לו קצב אחר וגם סדר קבוע בירושלמי ובמדרשים וכל ל’ יום עשה סיום על כל התורה כולה.
ה] רבי אהרן אמר שהגר”ח מבריסק ערך את רבי מאיר שמחה מדווינסק בעמ”ס אור שמח כהגדול הדור, וזהו כשנפטר רבה של לאדז’ היו אלו שרצו שבנו של הרב ימלא מקומו כרב העיר ואחרים טענו שאין בנו ברמה הנדרשת להיות רב של לאדז, ושאלו את הגר”ח מה לעשות. וענה להם שמן הראוי שעיר גדולה כלאדז יכהן גדול הדור כרבה, אבל מסתמא רב מאיר שמחה לא יעזוב עירו דווינסק לבא ללאדז’. ולכן אמר הגר”ח שאם בין כך לא יהיה לכם הגדול הדור אז אפשר כבר ליקח בנו של הרב הקודם להיות הרב. ע”כ המעשה. ומדבריו למדנו את מי אחז הגר”ח גדול הדור. (מו”ר שמע כל הנ”ל מפיו של רבי אהרן)
תורת המן כתב:לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג,
צופה_ומביט כתב:תורת המן כתב:לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג,
צ"ע לי למה חיכה עד לפני פטירתו [ולא מיד / לפני יוכ"פ הקרוב / שאר זמני תשובה וחשבון הנפש]?
ובפרט דמאן יימר שהרב ההוא לא יסתלק לפניו או יעבור למקום אחר רחוק וכיו"ב.
הרי מכאן מקורו של הסיפור הנ"ל, ואין להגר"א קוטלר בזה אלא זכות ליקוטושמעתי שפה פראג בימי מוח"ז הגאון המפורסם מהר"ש זצ"ל בשנה אחת ע"י איזה מקרה הביאו אתרוגים המורכבים בסימני' אלו והורה שלא לברך עליהם אך איזה תקיפי ואלמי ארץ היו רוצים להמרות פיו וצרפו אליהם בחלקלקות שבפיהם הגאון בעל שפתי כהן שהיה בעת ההיא אורח נטה ללון פ"פ והורו להתיר לברך עליה' בשעת הדחק ועיקר טעמו היה ע"פ הסוגיא דשה אפי' מקצת שה וה"ה גבי אתרוג נמי נימא הכי וכו', ובתקיפתם הכריחו את חזן הכנסת בב"ה הישנה והחדשה שיתחיל לברך בקול רם וכשרצה להתחיל עכבוהו מן השמים שנפל האתרוג מידו ונשבר העוקץ מתוכו. ואח"כ באו כתבים מגלילות אלו ממדינת אשכנז ופולין ומעהר"רין שכל גאוני ארץ הורו ג"כ למעשה שלא לברך עליהם באותו שנה. והגאון בעל הש"כ נתחרט על הוראה זו קוד' מותו צוה לבנו בכתב ידו שיבקש מחילה מאת מוח"ז על ששגג בדבר זו כנגדו ובנו הראה כתב ידו למו"ח זקיני הגאון זצ"ל ותהי' מנוחתם כבוד ובצל ש'די תתלוננו ע"כ שמעתי.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: ברוךהשם ו־ 244 אורחים