מעשה הנערה 'עגלה שלישיה'

[איש_ספר]

לרגלי עיסוקי בשו"ת מהריק"ש במסגרת מכון אהבת שלום, ועתה בתשו' כו-כז, כתבתי בתחילה סקירה קצרה על שערורייה אחת שהרעישה את חכמי הדור ההוא.

מי שיש בידו להוסיף או לגרוע יבורך.

-----------

תשו' זו ושאחריה, סובבות בדבר עסק ביש של הנערה 'עגלה שלישיה' (ל' מהרשד"ם אהע"ז סי' פח) 'עלמה אשר נאחזה כצפורים בפח מוקשי קידושין לג' בני אדם' (ל' הרב"א הנז"ל), ונתעצמו בדינה חכמי אותו הדור. וזה מעשה הנערה (ע"פ תשו' מהר"ר חיים בסאן הנזכרת להלן ועוד): רבקה בת כלב וציון למשפחת ולרגו, יושבת עיר כיאוס שבאיי הים, בשנת לידתה נחלקו עדים המקדימים מקדימים לשכ"ה והמאחרים עד שכ"ז. ובמות אביה ואמה השיאתה זקנתה ביום כ"ז ניסן של"ז ליצחק בן שמעון רודיטי. 'ואחד משאר הקרובים נתן עיניו בה ונתכוין לקלקל הזוג הנזכר ועמד ופתה את הזקנה הנז' ולמדו ליתומה למאן' (ל' מהריב"ל הנז"ל) ביום י"ז תמוז שנה זו, מיאנה ביצחק הנזכר ויצאה מביתו, וביום כ"ה לחודש אלול שנת של"ח הלכה והיתה לאיש אחר ונתקדשה לשלמה אלגראנטי. אבל המקדש הראשון מחה בידם כי לדבריו בעת שקידש הנערה, היתה זו גדולה ונמצא שאינה יוצאת במיאון, והרי היא עומדת ומקודשת לו, והעמיד עדים ע"כ. המקדש השני ביטל דבריו והעמיד גם הוא עדים לחזק טענותיו. ויבוא דינה לפני החכמים. (ראו להלן ריש סי' כו ושו"ת מהרש"ך שם ח"א סי' כח: ותחילת המאורע שלה היה וכו' ושם ריש סי' כט וראו גם מהריב"ל ומהרימ"ט הנז"ל שתשו' ניתנה קודם שנודע דבר קידושי השלישי). אדהכי והכי 'נתחדש באותו המאורע חידושים קשים כגידים' (ל' מהרש"ך סי' כט שם), כי עזבה הנערה ביתו של המקדש השני 'ואחר שעמדה ד' או ה' שנים בעיגונא' (ל' מהרשד"ם שם) נתקדשה בי"ד לשבט שנת שמ"ב לברוך בן שבתי קלפו, שלדבריו היתה קטנה אף בנישואיה למקדש השני. ונמצאו איפוא ג' אנשים החורשים בעגלתה. חכמי שאלוניקי שלחו לתם את מהר"ר חיים בסאן מן האי רודיס הסמוך לכיאוס, ע"מ לעמוד על דברי המקדשים ועל סיעות העדים השונות וטיבם וכן מהותם של הדיינים שקיבלו את עדותם, יען כי כפי הנשמע נפלו בהם כמה פגמים וחסרונות. הר"ח בסאן ערך תשובה שלימה, אליה צירף העדויות כולן כשהוא נו"נ במה שיש להעלות מהם. תשובתו באה בתוך שו"ת מהרש"ך סי' כח (התשו' לבד בלא העדויות באה גם בתוך קובץ תשובותיו של בנו, שו"ת מהר"י בסאן סי' קכ). בתו"ד כותב הר"ח בסאן: כי פה שיאו, הראו לי יותר מעשרה או י"ב פסקים מרוב חכמי הדור רבנים ונכבדים יצ"ו וכו' חכמי שאלוניקי וחכמי ארץ ישראל תוב"ב וחכמי מצרים וקצת מחכמי קושטנדינה יצ"ו ושאר מקומות'. ונחלקו החכמים, את מי משלושתם כופים לגרשה, ומי רשאי להחזירה אחר גירושיה. ואלו התשובות שבאו לידנו מעסק ביש זה: מהרשד"ם, אעה"ז סי' פח וסי' רב; מהר"י אדרבי, דברי ריבות סי' שעח; מהרש"ך ח"א סי' כח-ל; מהריב"ל ח"ד סי' י; לחם רב סי' כד, שו"ת הרב"א סי' ו, מהרימ"ט ח"א סי' יא.

[ודע כי מהר"א האתמרי בספרו מדרש אליהו (אזמיר תקיט ד' י"ב ע"ד) דרוש ג', העתיק מן הכתובים מעשה בענין נערה שנתקדשה לשלשה (ורמז לו הרחיד"א בשה"ג בערך רבי יצחק לוריא) ויש בדברים הבאים שם כמה שינויים מן האמור, אבל כמה מן הפרטים הנזכרים שם א"א להולמם לפי סדר הזמנים, כמו התיאור על חלקו של רדב"ז בפרשה זו, ורדב"ז חלי"ש בשנת של"ה, כמה שנים קודם תחילת שערוריה זו. וכבר העיר ע"כ ר"מ בניהו בתולדות האר"י ירושלים תשכ"ז עמ' 213 וסיכם: 'נראה שעניינים שונים בסיפור זה [שבס' מדרש אליהו] עלו בערבוביה'].

[איש_ספר]

הוספתי ותיקנתי