והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. נראה לבאר בזה דהנה יעוי' בחי' מרן רי"ז הלוי דכ' דב' דינים איתנייהו בדבר הגדול, הא' דבר שהוא גדול בעצמותו וכגון משפט הנביא או משפט א' משבטי ישראל דבעינן בהו ב"ד של ע"א ומשה במקום ע"א הוה קאי, וכן מצאנו שביאר בפסוק זה הרמב"ם בפיה"מ לסנהדרין פ"א, והב' משפט שמצד עצמותו אינו גדול אך לא ידעו ב"ד היאך לכלכל הדין באותו המשפט ולכך בעינן ב"ד דע"א וכדכתיב וקמת ועלית וגו'. [ואפש"ל בנוסח אחר דאיכא משפט דמצד הגברא העומד לדין מקרי דבר גדול ואיכא משפט דהדין עצמו הוי דבר הגדול כיון שאין ב"ד יודעים האיך יכלכלו דינו]. אשר מעתה יש לנו לומר כמו"כ נמי בדבר הקטון דאיכא משפט שהוא קטן בעצמותו מצד העומד לדין שיש לדונו בסנהדרי קטנה דייקא, ועוד גוונא דדבר הקטון איכא היכי דמעצמותו של דין הוא דבר קטון, ונפק"מ מגדר זה היכא דלא ידעו הבי"ד לכלכל הדין באיזה משפט דמ"מ כל חלקי הדין שיודעים חובה עליהם לדונם אע"ג דסופו של דין יזדקקו לבי"ד הגדול של ע"א.
ובזאת יבואר שפיר לישנא דקרא דכיוון דאיכא תרי גווני דדבר גדול ותרי גווני דדבר קטון כתב קרא והיה כל הדבר הגדול וכו' וכל הדבר הקטן ישפטו הם.