א איד כתב:ונתנו ידידים כתב:א איד כתב:ונתנו ידידים כתב:מי אמר שהקץ הוא התאריך הסופי לביאת המשיח אולי הוא תאריך הראשוני, ועכשיו צריכים לשוב בתשובה והיום אם בקולו תשמעו?
זו שיטת רב, ושמואל פליג עלי' (סנהדרין צז, ב. עיי"ש). ויש להאריך.
יישר כחך
אמנם האם שיטת רב הוא שבלא תשובה לעולם לא יבא, וא"כ אינו עניין לדברי כי גם לשמואל יש לפרש שהקיצין הם על תחילת בואו אלא דס"ל דודאי יבא בסוף שיתא אלפי שנין או שודאי יעשו תשובה. אמנם אם גם רב מודה לזה ושמואל חולק דאיכא קץ אחרינא אז צדקת בדבריך.
ראה רש"י שם (ד"ה דיו לאבל) בדברי שמואל: אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר. ל"א דיו לאבל, דיין לישראל צער גלות אפילו בלא תשובה נגאלין. עכ"ל.
גם דברי הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ה) "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" – כתבו המפרשים שהם אליבא דרב, ומסיים: וכבר הבטיחה תורה (דלכאורה לא שייך בזה מחלוקת. א.א.) שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין. עכ"ל. הרי, דגם לרב ודאי ישראל עתידין לעשות תשובה.
הגמ' אומר כתנאי מח' ר"א ור"י ושם משמע דהמח' הוא אם צריכים לעשות תשובה מרצונם או שיעמיד מלך קשה כהמן ויעשו תשובה בעל כרחם כשיגיע קץ הגאולה, וא"כ אין הכרח שהרמב"ם הוא כרב וכ"כ הקרית מלך. וכמדומני שבזוהר איתא כרבי יהושע.
ובסוף הברייתא טען ר"י דהרי איכא קץ מועד מועדים וכו' ושתק ר"א ומשמע דלר"א לא היה קץ וצ"א דברי רב שאמר כלו כל הקיצין דהיינו דס"ל דהקץ כבר היה. ועכ"פ לשמואל ודאי דאיכא קץ ודלא כדברי הנ"ל. אמנם אני איני מבין דהרי שיתא אלפי שנין הוו עלמא וא"כ לרב מה יקרה כשיגיע אלף השביעי ולא יעשו תשובה, אולי גם הוא מודה שאז יהיה עולם הבא רק שלא יהיה ימות המשיח אם לא יעשו תשובה.
[מה שמסיים כבר הבטיחה תורה אינו מוכרח אליבא דרב דיש שאלה אם דברי התורה הם הבטחה או בלשון תנאי ועי' רמב"ן על החומש שהאריך להוכיח שהוא הבטחה אבל כפשוטו הוא תנאי.]
יישר כח