ההגהות מעניינות בלשונן ובתוכנן, יש בהם מה שנקרא ביקורת חברתית נוקבת, וסגנון נמלץ של רב מוכיח.
הייתי מייחסם לשל"ה, בשל הסגנון והמגמה, אבל מלבד שאין תוכנן מצוי בשל"ה, כמדומני שהשל"ה לא היה מלומדי המורה. (אף שההגהות הללו, רבים מהן יכלו להכתב גם בגליון ספר אחר)
אבל סתם כהשערה אולי הם לאביו ר' אברהם הלוי בעל עמק ברכה, שלפי הנטען היה מתומכי המורה בפולמוס מול ר' יוסף אשכנזי המכונה התנא, וחותנו. (אם כי נטען שלימים נצטננה התלהבותו מפילוסופיה בכלל, ואולי גם התנגד לעיסוק בה). אני מצרף כאן שתי הגהות ותצלומן, אולי מישהו יוכל לעמוד על מחברן ע"י תוכנן:
דף קס"ה ע"ב: 'שמעינן מזה שכל מי שהוא מיוחד לעבודת הש"י ולידיעת התורה חייבי' ליתן להם תרומה ומעשר ומתנות, ואלו הם שלוחי צבור ולומדי תורה שאינם עוסקים בשום משא ומתן, וכל המונע מהם הרי הוא מונע לימוד התורה ועבודת השם מישראל... והנה בזמננו זה נכשלים הרבה מאוד בענין זה כי אפי' אותן המתנות שהם נותנין הם מחלקין רובם למי שאינם עוסקי' בתורה ולעמי הארץ באופן שעמי הארץ לא יחסרו דבר והתלמידי חכמי' אשר תורתם אומנתם יחיו חיי צער מאוד, ואתה ידעת שהלמוד לא יתקיים על מכונו עם חיי צער, ומה שאחז"ל וצוו לת"ח וחיי צער תחיה, למי שיכול על זה אמרו כן, כמו שאמרו ג"כ כל היושב בתענית נקרא קדוש וביארו שזה לא נאמר אלא למי שיכול על זה, אבל מי שלא יכול על זה ואפי' ציער עצמו מן היין נקרא חוטא כמו שדרשו חז"ל בפסוק מאשר חטא על הנפש וכן בנדון דידן, ועוד אעפ"י שצוו לת"ח שיעסוק בתורה אעפ"י שאין לו ויחיה חיי צער מ"מ לא נפטר הבעל בית מן המצוה שחייב לו ליתן ואין ספק שיענש על שהניח לו לחיות חיי צער כי מצדו היתה תורה מונעת מישראל, ועוד כי אעפ"י שהת"ח עשה בכל יכלתו ולא עזב למודו לגמרי מ"מ בהכרח צריך לבטל בהרבה מן העיתים כדי לעסוק במחיתו שלא ימותו הוא ובניו ברעב, ועוד אעפ"י שלא יתבטל שום עת מן התורה מ"מ חיי צער שלו ימנעוהו שלא יוכל לעסוק בה בשלימות משום טירוד מחשב'. ואשר ראיתי אני אספר אולי יכנעו הלבבות, ת"ח אחד היה בעירנו ותורתו היתה אומנתו והיו לו בנים קטנים והיה שם קהל גדול מאוד ועושר רב, ויהי בעת ההיא בא דבר לעיר ההיא וברחו כלם חוץ לעיר למרחוק, ואותו הת"ח בקש מהם שיסייעו לו ג"כ כדי שיוכל לברוח עם ביתו ולא השגיחו בו, ומתה לת"ח ההוא אשתו אשר היתה אהובה לו כנפשו ועוד מתו לו בן ושתי בנות, ונפל הת"ח ההוא בצער גדול מאוד עד שכמעט נטרפה דעתו ועמד ימים רבים בלא תורה. ולא עברו ימים רבים שלח הש"י צרות רבות על הקהילה ההיא אשר לא היו כמוהם למן היום הוסדה'.
האם הסיפור מופיע באיזה מקום?
הגהה נוספת:
דף קס"ב ע"ב: 'מכאן אתה רואה גלותינו איך הוא כבד עלינו עומד עלינו לכלותינו לולי רחמי' הש"י, ר"ל כי לבבינו ערל וסתום ולא נשגיח אל האמת, וזה כי כמעט אין אתה מוצא בשתי קהלות שיש להם מנהג אחד, ונתגלגלו השינויים עד שבהרבה מן הקהלות יחשב האכזריות מצווה והחמלה והחנינה עבירה, ולפי שידעתי כי דברי אינם נשמעים ובפרט בעיני מי שיחשבו עצמם חכמי' ואינם כן לכן לא רציתי לנקוב אותם בשמם פן אביא עלי קללה ולא ברכה ח"ו, ועוד שאהיה בזה כמוציא דבה כיון שדברי אינם נשמעים. והירא את דבר ה' ישים הדברים בלבו ויפשפש במעשיו וירא כי דברי כנים ואמתיים'.
תמונת ההגהה הראשונה