תוכן כתב:בעשרה אומר נברך לאלוקינו כו', במאה אומר נברך לה' אלוקינו. ולא זכיתי להבין, הרי שם ה' תמיד קודם לשם אלוקינו, וא"כ הכי הול"ל: בעשרה אומר נברך לה' כו', במאה אומר נברך לה' אלוקינו.
נברך לאלהינו... ופסק הר"ב דאין לומר ברכו אלא נברך. כדאמר שמואל דעדיף הכי, כדי שלא יוציא את עצמו מן הכלל. והרי"ף הביא ירושלמי דמותיב מקורא בתורה, ומשני דאומר המבורך ובזה כולל עצמו ע"כ. ואכתי איכא למידק, דלתקנו בתרווייהו בחד נוסחא... ויש עוד שינוי בנוסחי אלו הברכות זו מזו. דבברכת הזימון תקנו אלהינו - ובברכת התורה ה'. אמנם זה מבואר, כי המזון, הדין נותן לכלכל את ברואיו, ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראתו אלהות ואדנות. אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדאמר למען צדקו - יגדיל תורה ויאדיר, כי איזה שורת הדין הנותנת להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים, והרי לא עשה כן לכל עובדי כוכבים שהם גם כן ברואיו, ולפיכך תקנו בברכת תורה שם זה שהוא מדת הרחמים:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 116 אורחים