סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל.
א. פסח מצרים -. ב.פסח מדבר ופסח שני, ג. פסח יהושע בגלגל. ד. .פסח חזקיהו.
ה. פסח יאשיהו ו. פסח יחזקאל . ז. פסח עולי בבל . ח. פסח הלל -שחל בשבת -.
ט. פסח ר יהודה בן בתירה. י, פסח מעוכין, יא . פסח מעובין,. יב פסח בני ברק,
נתחיל לפי הסדר - ונוסיף בהמשך.
ליל מיוחד של פסח ,לילה המסוגל להשפיע ולהישפע בסגוליות המיוחדת שלו,. ויהי בחצי לילה , אני השם ולא שליח , ובעבר היה מלווה בעיקרו של חג זה ,זביחת הפסח הקרבתו , ההלל בהקרבתו ובאכילתו ,אבל מפני חטאינו וכו.
משך השנים היו מספר פעמים שאירעו בו ובשלו - מקרים שהתפרסמו והשאירו חותמם בתנך ובחזל גם שנים רבות אחר חלפו .
ננסה לסקור בקצרה אותם 12 פסחים ולהוסיף מעט נופך למסגרת הכללית שלהם, ולמרות שהדברים ידועים ,עצם סידורם המשווה כאן מציג ומאפשר לנו אופק נוסף ומרחיב בנושא הפסחים.
והיות שבוודאי הדבר ידרוש מסכה ארוכה מהרגיל, נלמד ונתקדם קמעה קמעה, בתקווה שהדבר יעלה בידינו, ויהיו לרצון אמרי פי לאלוקים ולקוראים.
א. פסח שלפני פסח:
למעשה לראשונה אנו פוגשים במדרש את הפסח והמצה כבר אצל אברהם יצחק ולוט עם המלאכים :
אברהם אבינו אופה מצות ואוכלן בליל הסדר יותר מארבע-מאות שנה קודם ליציאה. לא זו בלבד שהוא אוכל מצות, אלא הוא גם מספר לבניו ולבני ביתו, והם למדים ממנו לאכול מצות בליל הסדר הרבה לפני שבצקם של אבותינו לא מספיק להחמיץ (רבינו בחיי על התורה ).
אפילו לוט, שעזב את בית אברהם ובחר בסדום, לא שוכח את המנהג הזה של בית אברהם. הוא זוכר ונוהג להכניס אורחים למרות המנהג הסדומי. לאורחים שבאו לבקרו בסדום הוא אופה מצות, כפי שהיה נהוג בבית אברהם. "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט, ג). למה מצות ולא לחם?! מסביר רש"י: ש"פסח היה".
יצחק ויעקב - כשרבקה מבינה שעשיו עתיד לקבל את הברכות מיצחק היא אומרת ליעקב: "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְ..". מקשים חכמינו: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים" (רש"י משם פרקי דר"א). גם יצחק, אוכל קרבן פסח הרבה שנים לפני שהקב"ה פוסח על בתי בני-ישראל. ומברך את בנו על המשך הברכה והברית של אברהם אבינו. שני גדיי עיזים. " ומצות אפה" וכו,
ב. קרבן פסח הראשון -
אולם קרבן פסח הראשון המפורש בכתובים הוא: פסח מצרים.ולהלן אנו נתייחס למפורשים.
א וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ג דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. ... ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם. ח וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. ... בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יא וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לשם.
. לפסח הזה במצרים.-
מלבד היותו הפסח הראשון, הוא היה שונה מכל שאר הפסחים בכמה אופנים:
א, מועד לקיחת השה ב י ניסן, ולא ביום הקרבתו.
ב, חמץ אסור רק ביום הראשון,
ג , , הזאת הדם באגודת איזוב . ולא בזריקת הדם שהיה במקדש,
ד, . ההזאה לא על המזבח, אלא כל אחד על המשקופים והמזוזה , (שהיוו כעין מזבח פרטי.)
ה. , נאכל בחיפזון ואינם מסובים , הפוך בעמידה חגורים ומוכנים לתזוזה וליציאה ממצרים .
בתוספתא נמנו תשעה הבדלים נוספים:
א. בפסח מצרים לא היה עונש כרת על מי שביטל את הקרבת הפסח. ב. בפסח מצרים לא נאסרו כל המומים שבתורה, אלא רק אבר חסר - כדין קרבנות בני נח. ג. מותר היה להקריב אתנן זונה - ומחיר כלב ד. בפסח מצרים מי שהיה צריך לצרף משפחה אחרת, היה חייב לבחור בשכנו הקרוב, ואילו בפסח דורות אין חיוב כזה . ה. פסח מצרים לא היה טעון מתן דמים וחלבים לגבי המזבח ו. בפסח מצרים חל איסור לצאת איש מפתח ביתו עד בוקר. ז. בפסח מצרים כל אחד שחט בביתו, ובפסח דורות כל ישראל שוחטים במקדש. ח. בפסח מצרים הלינה היתה במקום האכילה דווקא, ובפסח דורות ניתן ללון במקום אחר בירושלים. ט. יש דעה שמילת עבדיו מעכבת רק בפסח מצרים.
לגבי א.
(ועל אף שגם "פסח דורות" טעון בדיקה ארבעה ימים קודם שחיטתו כדי לקבוע שאין בו מום הפוסלו להקרבה, מכל מקום אין צורך להפרישו לקרבן כבר בעשירי בניסן, "אלא בודק אדם שניים-שלושה טלאים בעשור לניסן, ומפריש אחד מהם בשעת שחיטה.
דהיינו ביקורת זו יכולה להיעשות גם על ידי המוכר ,או שהמקריב רשאי לבדוק כמה כבשים וביום יד ניסן לבחור מתוכם את זה שיקריב. מכל מקום אין הוא חייב לייחד לו את השה לקרבן כבר ב י' בניסן..
לגבי סעיף ד,
נתינת הדם על המשקוף ועל המזוזות, כמוה כנתינת הדם על המזבח במקדש, וכך אמרו חז"ל: "שלושה מזבחות היו שם: על המשקוף ועל שתי המזוזות". עם זאת, לדעת האומר, שאת הדם קיבלו בסף שהוא מפתן הדלת, נוסף עליהם מזבח רביעי, היינו 'הסף'. . ולגבי שיירי הדם אומרים חז"ל, שהיה שופך אותו אל יסוד האיסקופה, כי פתח הבית הפך למזבח, והמפתן הרי הוא כיסוד המזבח במקדש.
ולגבי סעיף ה,
מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון. הרלבג - שמות י״ב:י״א
"כבר יראה מזה כי מנהגם היה להתיר חגורם כאשר ירצו לאכול, וכן המנהג היום בקצת המקומות וכזה אמרו בפ"א בשבת בהתחלת הסעודה שהיא משיתיר חגורו , וכן היה מנהגם להסיר נעליהם מרגליהם ולרחוץ אותם קודם האכילה. ולזה אמר אברהם יוקח נא מעט מים ורחצו רגליהם והמקל הוא דבר ישאהו האדם בצאתו לדרך,
והנה צוה אותם שיאכלו הפסח בדמות נוסעים לא יתירו חגורם ולא יסירו נעליהם מרגליהם ויהיה מקלם בידם ויאכלו אותו בחפזון ובמהירות כמנהג האנשים שרוצים ללכת בדרך להעיר אותם כי בפעם הזאת ישלחם פרעה בלי ספק,
ג, פסח (השני) מדבר - ופסח שני.
א וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר. ב וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. ג בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. ד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. ה וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה השם אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא . (במדבר ט,).
הפסח בשנה השניה
אותו פסח חגגו כל ישראל שנה לאחר היציאה הגדולה, כשכולם חונים סביב הר סיני. שמחים ומקבלים מן מהשמים מידי יום ביומו . את המשכן הם חנכו אך לפני שבועיים ועכשיו זכו להקריב בו את הפסח.והשלים את חנוכת המשכן, שכן, כבר הקריבו משה אהרון ובניו קרבנות מילואים. ולאחר מכן הובאו קרבנות הנשיאים במשך שנים עשר יום.וכעת לבסוף בארבעה עשר לחודש, הובאו קרבנות היחידים של כל עם ישראל בהבאת קרבן הפסח.
היה זה הפסח היחידי שהקריבו משך ארבעים שנות מדבר, ולאב"ע" גם מצות לא אכלו כל השנים הללו , , שהרי ירד להם מן במדבר, ולא היה להם קמח לאפות מצות, כיצד, אם כן, יעשו את הפסח – "בהיותם [במדבר] בארץ אשר לא עבר בה איש, אין להם רק המן לבדו! :במדבר (אבע במדבר ,ט,א,) .
ויש אמנם דעה ששבט לוי הקריב את עולת התמיד במדבר ארבעים שנה: "שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה, הן הקריבו אותה" . עוד מצינו דעה, ששבט לוי הקריבו קרבן פסח לעצמם: "ר' שמעון בן יוחי אומר: ישראל לא היו מקריבים [כלל] ומי היה מקריב? שבטו של לוי! שנאמר: 'ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך'. (ספרי' במדבר בהעלותך פיסקא סז).
הדברים [u]הזהים בין פסח מצרים לפסח דורות:[/u]
א. פסח מצרים נשחט ב'שלוש כיתות', כלומר בשלוש חבורות השוחטות את הפסח זו אחר זו. ופסח דורות אף הוא מתקיים ב'שלש כיתות', אך כולן בעזרה שבמקדש. ומצינו חכמים שאמרו: "ניתן כוח בקולו של משה, והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום. ומה היה אומר? - ממקום פלוני עד מקום פלוני [נחשב] כת אחת, וממקום פלוני ועד מקום פלוני - כת אחת".
ב. פסח מצרים נאסר בו להקריב בעל מום - וכן פסח בדורות.
ג. פסח מצרים אסור להותיר ממנו עד בוקר - וכן בפסח דורות.
ד. פסח מצרים טעון שיר, כלומר, קריאת ההלל בשחיטתו ובאכילתו, וכן פסח דורות.
ה. כאמור, יש מי שסובר, שפסח מצרים נוהג בו איסור חמץ כל שבעה כבפסח דורות.
משמעותם של הפסחים
ומה בין פסח מצרים לפסח דורות : לגבי ההבדלים שביניהם . המפרשים מצאו כאן דוגמא לעבודת השם בכלל: שכן בעוד פסח מצרים מסמל בריחה והתנתקות מהעז, הרי פסח דורות מסמל לנו התמדה והיצמדות לקבה, וכך היא גם הדרך בעבודת השם
ואלה דברי ר צדוק בצדקת הצדיק א
"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות .
פסח שני:
בנוסף - כאן פנו אל משה אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם, אשר על כן לא יכלו לעשות את הפסח במועדו, בשאלה ״למה נגרע״. להם נתן ה״ תקנה, מי שהיה טמא או בדרך רחוקה מקבל הזדמנות נוספת . ויחוג את הפסח השני בחודש השני הוא חודש אייר
ומה בין פסח ראשון לפסח שני?
א. הראשון - אסור בחמץ בבל יראה ובבל ימצא, ואינו נשחט על חמץ,- . אבל פסח שני - חמץ ומצה עמו בבית
ב. הראשון ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, - בשני -ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו,
ג. הראשון וטעון הלל באכילתו, - , ושני אינו טעון הלל באכילתו,
ד. הראשון - ומביאין עמו חגיגה, - , ושני אין מביאין עמו חגיגה.
ה.ראשון אפשר שיבוא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו. - , ושני אינו בא בטומאה (מחלוקת תנאים בעניין).
ו. ולבסוף יש להשוות בין פסח שני לפסח מצרים, שהרי יש חגים, חג הפסח + חג המצות . והדמיון בהם הוא בכך שרק חג הפסח נדחה לפסח שני , אבל חג המצות גם הטמאים חוגגים בזמנו,
ולכן בחלק מדיניו דומה לפסח מצרים ,אך יש בו מחלוקת . ויא שביצ"מ היה רק חג הפסח - ואילו על חג המצות נצטוו אחכ
- כך הרמבן.
כמו"כ איו טעון ביקור של הבהמה ארבעה ימים קודם . ואינו קרב שלש כיתות.
אבל שניהם חייבים ב- צלוי, מצה ומרור,ושניהם דוחין את השבת , וטעונין הלל בעשייתם, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, אין מותירין מהם, ואין שוברין בהם את העצם. ,גם לגבי שחיטה בעזרה, קבלת הדם, זריקתו והקטרת האמורים – דין פסח שני כדין פסח ראשון.
ולעניין אכילת חמץ עם בשר קרבן פסח שני נחלקו בדבר: במדרש נאמר: "דבר אחר: 'לא תאכל עליו חמץ', עליו אי אתה אוכל חמץ, על פסח שני אתה אוכל חמץ" . ואילו ברשי מצאנו בחומש : שיש איסור של אכילת חמץ עם בשר הקרבן. וכבר המנחת חינוך תמה על מקורו. כמוכ נחלקו לגבי חיוב לינה בירושלים – בלילה לאחר ההקרבה.
לאחר פסח זה לא חגגו ישראל את הפסח בכל ימי המדבר כי לא עשו ברית מילהולכל הילדים הנולדים במדבר וקיום מצות הפסח תלוי במילה.