ובלשון המובאת בסדר-קרבן-פסח שבסידור אדמו"ר הזקן "ואחר שיצאו כולן רוחצין העזרה ואפילו בשבת מפני לכלוך הדם שהיה בה" וכו'.
ויש להבין, איך ייתכן לומר שהרחיצה היתה בשבת עצמה?
דהנה קודם לכן נאמר:
אין מוליכין את הפסח לבית כשחל בשבת, אלא כת האחת הם מתעכבים עם פסחיהם בהר הבית, והכת השניה יושבת לה בחיל, והג' במקומה עומדת, חשכה יצאו וצלו פסחיהם.
דהיינו שלא יצאה כת השלישית מן העזרה לפני צאת השבת, ואיך אפשר לומר שהדיחו את העזרה בשבת?
והנה את המשנה אפשר ליישב, שהיו מדיחין את העזרה ביום טוב שחל במוצאי שבת (שהרי במשנה לא אמרו במפורש שהיתה ההדחה בשבת עצמה), אבל הלשון המובאת לעלי "רוחצין העזרה ואפילו בשבת" - קשה.
ובדוחק גדול היה אפשר לתרץ שהכוונה לרמז על קביעות של ערב פסח שחל בערב שבת (כבקביעות שנה זו), ששוחטין את הפסחים עד השקיעה, ו"משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה" (כדתנן בשבת), ולא נותרה ברירה אלא לרחוץ את העזרה בליל שבת (בין השמשות, וא"כ - אין בזה חידוש גדול כל כך, שכן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות לצורך מצוה).
ושוב נמלכתי בדעתי שאפשר לתרץ באופן אחר לגמרי:
מובא בגמרא פרק בתרא דעירובין (דף קא עמוד א), שבירושלים היו זמנים שהיתה מוקפת חומה כהלכתה, והיו זמנים "שנפרצו בה פרצות", ועפ"ז אפשר לומר שמה שאמרו שאין מוליכין את הפסח לבתיהם כשחל בשבת - זה כשנפרצה החומה ולא יכלו לערב את העיר.
אבל בזמנים שהיתה חומתה שלמה - היו יכולים לעשות עירוב על כל העיר, והיו יכולים להוציא את הפסח מהעזרה לבתיהם אפילו בשבת, ואז היו באמת יוצאים מהעזרה לפני השקיעה, והיו מדיחין את העזרה בשבת עצמה.