עזריאל ברגר כתב:צודק, טעיתי.
וכנראה מה שהובא לעיל מהמשנ"ב זה רק כשנתבשלה אחר כך, ולא כשנאפתה.
איתן נוי כתב:אמת. זה לכו"ע מפקיע אפיה כדברי הרשב"א בהל' שבת (כמדומה סי' שיח).
השאלה לפי"ז: לכאורה מאחר וכל עוגה בהרכב נוזלי כעוגת טורט המוכנסת לתנור, עד שמגיעה למצב אפיה, ודאי עוברת תהליך של בישול המגיע לחום שהיס"ב ובודאי מפקיע שם מצה לכו"ע. וא"כ מצד בישול זה יהיה מותר אף בערב פסח?
יבנה כתב:שער הציון סימן תעא ס"ק טז על מ"ב ס"ק י"ט הנ"ל:
(טז) מגן אברהם, וכדלעיל בסימן קס"ח סעיף י', ודוקא שיש בה תואר לחם עדיין וכדמבואר שם, עיין שם:
קמח מצוה אין בו תואר לחם.
איתן נוי כתב:האם דיברו בעניין זה בערב שבת שחל ביו"ט מתי זמן קריאת שמו"ת?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם דיברו בעניין זה בערב שבת שחל ביו"ט מתי זמן קריאת שמו"ת?
שו"ת וישב הים.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם דיברו בעניין זה בערב שבת שחל ביו"ט מתי זמן קריאת שמו"ת?
שו"ת וישב הים.
עזריאל ברגר כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם דיברו בעניין זה בערב שבת שחל ביו"ט מתי זמן קריאת שמו"ת?
שו"ת וישב הים.
מה ההתלבטות?
בעל התפארת כתב:כמדומני בשו"ת קנה בושם להגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ח"ג סי' ט"ז
יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם דיברו בעניין זה בערב שבת שחל ביו"ט מתי זמן קריאת שמו"ת?
שו"ת וישב הים.
איתן נוי כתב:בעל התפארת כתב:כמדומני בשו"ת קנה בושם להגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ח"ג סי' ט"ז
על מה כבודו הגיב.
עשה נא ציטוט כך שנבין על מה חוזרת התגובה.
במקור הנ"ל שהבאת עוסק ב-ב' עניינים אחרים.
בעל התפארת כתב:איתן נוי כתב:בעל התפארת כתב:כמדומני בשו"ת קנה בושם להגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ח"ג סי' ט"ז
על מה כבודו הגיב.
עשה נא ציטוט כך שנבין על מה חוזרת התגובה.
במקור הנ"ל שהבאת עוסק ב-ב' עניינים אחרים.
בענין שמו"ת ביו"ט שחל בערב שב"ק.
טעיתי, והתשובה היא בחלק א' סי' ט"ז ולא בח"ג, וע"ש גם בהסכמת האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל.
יבנה כתב:איתן נוי כתב:מה הדין של אכילת עוגה מקמח מצה (מכונה) בערב פסח?
אם דיברו בזה אשמח לקישור.
האיסור הוא רק במצה כמו שהיא שאפשר לקיים בזה את המצוה, אך מה שאופים או מבשלים ממנה מותר לאכול.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעא סעיף ב
(י) מצה עשירה - היינו שנילושה במי פירות ולהכי מותר לאכול כיון שאין יוצאין בזה ידי מצה בלילה כמבואר בסימן תס"ב ועיין שם במ"ב דאפילו לש במים ועירב בה קצת מי פירות נמי אין יוצאין בה משום מצה כל שטעם מי פירות נרגש בה וא"כ לענין ע"פ מותר באכילה דהוי ג"כ מצה עשירה ועיין שם בס"ד בהג"ה דבמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות:
(כ) אינה נקראת וכו' - דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה ומ"מ לצאת בה ידי מצה בלילה אין כדאי לפי מה שנתבאר לעיל בסימן קס"ח במ"ב ס"ק נ"ט עיין שם וגם לחוש ליש מי שאומר דגם זה בכלל מצה עשירה וכ"ז בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א:
איתן נוי כתב:האם מותר ביום טוב להעביר את המכשיר למצב שבת בשינוי?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:האם מותר ביום טוב להעביר את המכשיר למצב שבת בשינוי?
א. מהיכי תיתי להתיר?
ב. כל הנושא של "שינוי" בהפעלת מכשיר חשמלי, דהיינו שינוי (מזערי בדרך כלל) באופן הפעולה ללא שינוי באיכות המלאכה - איננו מוסכם על כולם.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:האם מותר ביום טוב להעביר את המכשיר למצב שבת בשינוי?
א. מהיכי תיתי להתיר?
ב. כל הנושא של "שינוי" בהפעלת מכשיר חשמלי, דהיינו שינוי (מזערי בדרך כלל) באופן הפעולה ללא שינוי באיכות המלאכה - איננו מוסכם על כולם.
ב. על זה בדיוק אני מדבר. מדובר בגרם כיבוי ולא בגרם הפעלה שביו"ט קל יותר.
דורשי יחודך כתב:בגמרא מבואר שהציץ מרצה על פסול טומאה, כגון שנפסל הדם, שלכן הקרבן כשר בדיעבד.
מהו הפסול בנטמא הדם, שבגללו צריך ריצוי ציץ? היכן נאמר שדם שנטמא פסול לזריקה? האם יש מקור לזה, או שזו סברא?
עזריאל ברגר כתב:דורשי יחודך כתב:בגמרא מבואר שהציץ מרצה על פסול טומאה, כגון שנפסל הדם, שלכן הקרבן כשר בדיעבד.
מהו הפסול בנטמא הדם, שבגללו צריך ריצוי ציץ? היכן נאמר שדם שנטמא פסול לזריקה? האם יש מקור לזה, או שזו סברא?
אינני יודע מה המקור וכו', אבל קיי"ל שבקרבנות אפילו עצים ולבונה מקבלים טומאה ונפסלים להקרבה (עכ"פ כאשר יש כשרים במקומם).
מַעֲלָה יְתֵרָה עָשׂוּ חֲכָמִים בְּקָדָשִׁים שֶׁזְּרָעִים שֶׁנִּטְמְאוּ אֲפִלּוּ זְרָעָן הַיּוֹצֵא מֵהֶן פְּסוּלִין לִנְסָכִים שֶׁאֵין זְרִיעָה מוֹעֶלֶת בְּקָדָשִׁים. וְכֵן הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן אֳכָלִין הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין כְּאֹכֶל לְעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְיִפָּסְלוּ הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה בְּטֻמְאָה זוֹ לַמִּזְבֵּחַ וְאֵין מַקְרִיבִין אוֹתָן:
וכן העצים והלבונה וכו'. משנה (דף מ"ה) וגמרא (דף מ"ז:) בזבחים בס''פ ב''ש ולשון וכן שכתב רבינו היינו לומר שגם אלו עשו מעלה בהם ואמרו שיקבלו טומאה:
דורשי יחודך כתב:בגמרא מבואר שהציץ מרצה על פסול טומאה, כגון שנפסל הדם, שלכן הקרבן כשר בדיעבד.
מהו הפסול בנטמא הדם, שבגללו צריך ריצוי ציץ? היכן נאמר שדם שנטמא פסול לזריקה? האם יש מקור לזה, או שזו סברא?
עושה חדשות כתב:
דורשי יחודך כתב:ייש"כ להרב עזריאל והרב באמונתו
ודאי שדבר שנטמא פסול להקרבה, השאילה שלי מהיכן נלמד הפסול הזה? היכן הוא נאמר בתורה? האם זו סברא פשוטה או שיש איזו ילפותא?
רש"י:דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ולא בערתי ממנו בטמא... לאו קל וחומר הוא? מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא, קדש חמור לא כל שכן? - אי הכי, תרומה נמי, לימא: קל וחומר הוא! - הא כתיב ממנו. - ומה ראית? - מסתברא, קדש לא ממעיטנא שכן סימן פנ"ק עכ"ס: פיגול, נותר, קרבן, מעילה, וכרת, אסור לאונן. - אדרבה, תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז סימן: מיתה, חומש, ואין לה פדיון, ואסורה לזרים. - הנך נפישן. ואיבעית אימא: קדש חמור, שכן ענוש כרת.
לא בערתי ממנו - במעשר שני כתיב. בטמא - בין שאני טמא בין שהוא טמא. קדש לא ממעיטנא - מהך חומרא. שכן - יש בו חומרי פנקעכ"ס, וראוי גם לזו...
באמונתו כתב:דורשי יחודך כתב:ייש"כ להרב עזריאל והרב באמונתו
ודאי שדבר שנטמא פסול להקרבה, השאילה שלי מהיכן נלמד הפסול הזה? היכן הוא נאמר בתורה? האם זו סברא פשוטה או שיש איזו ילפותא?
באמת, רבו המקורות כלפי פסול דם שנטמא, אמנם מקור מן התורה לעיקר דין הפסול של קדשים וקרבנות שנטמאו, ראה המפורש בגמרא שבת כה, א:רש"י:דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ולא בערתי ממנו בטמא... לאו קל וחומר הוא? מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא, קדש חמור לא כל שכן? - אי הכי, תרומה נמי, לימא: קל וחומר הוא! - הא כתיב ממנו. - ומה ראית? - מסתברא, קדש לא ממעיטנא שכן סימן פנ"ק עכ"ס: פיגול, נותר, קרבן, מעילה, וכרת, אסור לאונן. - אדרבה, תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז סימן: מיתה, חומש, ואין לה פדיון, ואסורה לזרים. - הנך נפישן. ואיבעית אימא: קדש חמור, שכן ענוש כרת.לא בערתי ממנו - במעשר שני כתיב. בטמא - בין שאני טמא בין שהוא טמא. קדש לא ממעיטנא - מהך חומרא. שכן - יש בו חומרי פנקעכ"ס, וראוי גם לזו...
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:דורשי יחודך כתב:ייש"כ להרב עזריאל והרב באמונתו
ודאי שדבר שנטמא פסול להקרבה, השאילה שלי מהיכן נלמד הפסול הזה? היכן הוא נאמר בתורה? האם זו סברא פשוטה או שיש איזו ילפותא?
באמת, רבו המקורות כלפי פסול דם שנטמא, אמנם מקור מן התורה לעיקר דין הפסול של קדשים וקרבנות שנטמאו, ראה המפורש בגמרא שבת כה, א:רש"י:דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ולא בערתי ממנו בטמא... לאו קל וחומר הוא? מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא, קדש חמור לא כל שכן? - אי הכי, תרומה נמי, לימא: קל וחומר הוא! - הא כתיב ממנו. - ומה ראית? - מסתברא, קדש לא ממעיטנא שכן סימן פנ"ק עכ"ס: פיגול, נותר, קרבן, מעילה, וכרת, אסור לאונן. - אדרבה, תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז סימן: מיתה, חומש, ואין לה פדיון, ואסורה לזרים. - הנך נפישן. ואיבעית אימא: קדש חמור, שכן ענוש כרת.לא בערתי ממנו - במעשר שני כתיב. בטמא - בין שאני טמא בין שהוא טמא. קדש לא ממעיטנא - מהך חומרא. שכן - יש בו חומרי פנקעכ"ס, וראוי גם לזו...
כתוב בתורה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף. זהו איסור אכילת בשר קודש שנטמא וחיוב שריפתו. אני שואל האם יש מקור מפורש לכך שדם של קרבן שנטמא נפסל לזריקה.
לא הבנתי מה מצאתם בגמרא בשבת. שמא כוונתכם שאפשר ללמוד פסול הדם מפסול הבשר?
אולי אפשר להביא מהמקורות כלפי פסול דם שנטמא שציינתם?
באמונתו כתב:מצוות וחובת שריפת קדשים שנטמאו - אומרת ממילא שפסולים להקרבה, ודין השריפה - הינו בעצמו מקור בו פסול הקרבה.
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:דורשי יחודך כתב:ייש"כ להרב עזריאל והרב באמונתו
ודאי שדבר שנטמא פסול להקרבה, השאילה שלי מהיכן נלמד הפסול הזה? היכן הוא נאמר בתורה? האם זו סברא פשוטה או שיש איזו ילפותא?
באמת, רבו המקורות כלפי פסול דם שנטמא, אמנם מקור מן התורה לעיקר דין הפסול של קדשים וקרבנות שנטמאו, ראה המפורש בגמרא שבת כה, א:רש"י:דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ולא בערתי ממנו בטמא... לאו קל וחומר הוא? מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא, קדש חמור לא כל שכן? - אי הכי, תרומה נמי, לימא: קל וחומר הוא! - הא כתיב ממנו. - ומה ראית? - מסתברא, קדש לא ממעיטנא שכן סימן פנ"ק עכ"ס: פיגול, נותר, קרבן, מעילה, וכרת, אסור לאונן. - אדרבה, תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז סימן: מיתה, חומש, ואין לה פדיון, ואסורה לזרים. - הנך נפישן. ואיבעית אימא: קדש חמור, שכן ענוש כרת.לא בערתי ממנו - במעשר שני כתיב. בטמא - בין שאני טמא בין שהוא טמא. קדש לא ממעיטנא - מהך חומרא. שכן - יש בו חומרי פנקעכ"ס, וראוי גם לזו...
כתוב בתורה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף. זהו איסור אכילת בשר קודש שנטמא וחיוב שריפתו. אני שואל האם יש מקור מפורש לכך שדם של קרבן שנטמא נפסל לזריקה.
לא הבנתי מה מצאתם בגמרא בשבת. שמא כוונתכם שאפשר ללמוד פסול הדם מפסול הבשר?
אולי אפשר להביא מהמקורות כלפי פסול דם שנטמא שציינתם?
מצוות וחובת שריפת קדשים שנטמאו - אומרת ממילא שפסולים להקרבה, ודין השריפה - הינו בעצמו מקור בו פסול הקרבה.
במחילה, אתה מתעלם ממה שכתבתי.
הסברתי שאני שואל על דם של הקרבן. לא בשר, שהוא נאסר באכילה, אלא דם.
הצעתי למעלה שכוונתך שלומדים דם מבשר. האם לכך אתה מתכוון? לא ברור לי שאפשר ללמוד ככה במה מצינו, אבל אולי זה קצה חוט.
בכל אופן השאילה שלי קשורה ספציפית לדם (או במקביל לקומץ של מנחה).
באמונתו כתב:חובת שריפת קדשים שנטמאו, בלתי קשורה היא לאכילה, ואין נ"מ בין נטמאו בשר ודם, איברים, אימורים, סולת ושמן, לא משום מה מצינו, רק כי קדשים טמאים - נשרפים מפני הפְסול שלהם.
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:חובת שריפת קדשים שנטמאו, בלתי קשורה היא לאכילה, ואין נ"מ בין נטמאו בשר ודם, איברים, אימורים, סולת ושמן, לא משום מה מצינו, רק כי קדשים טמאים - נשרפים מפני הפְסול שלהם.
איפה כתוב בתורה שקדשים טמאים נשרפים?
בינתיים אני מצאתי שבשר קודש שנטמא נשרף.
האיך מגיעים מזה לאימורים, או דם וקומץ?
האם זה מה מצינו?
מידה אחרת?
האם יש לזה התייחסות בחז"ל? האם אתה כותב כאן תיאוריה?
באמונתו כתב:מצוות שריפה ואיסור אכילה - הרי הם שני מושגים שונים ונבדלים.
אין יסוד כלל, לתלות שריפת קדשים טמאים באיסור אכילתם.
איתן נוי כתב:יבנה כתב:איתן נוי כתב:מה הדין של אכילת עוגה מקמח מצה (מכונה) בערב פסח?
אם דיברו בזה אשמח לקישור.
האיסור הוא רק במצה כמו שהיא שאפשר לקיים בזה את המצוה, אך מה שאופים או מבשלים ממנה מותר לאכול.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעא סעיף ב
(י) מצה עשירה - היינו שנילושה במי פירות ולהכי מותר לאכול כיון שאין יוצאין בזה ידי מצה בלילה כמבואר בסימן תס"ב ועיין שם במ"ב דאפילו לש במים ועירב בה קצת מי פירות נמי אין יוצאין בה משום מצה כל שטעם מי פירות נרגש בה וא"כ לענין ע"פ מותר באכילה דהוי ג"כ מצה עשירה ועיין שם בס"ד בהג"ה דבמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות:
(כ) אינה נקראת וכו' - דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה ומ"מ לצאת בה ידי מצה בלילה אין כדאי לפי מה שנתבאר לעיל בסימן קס"ח במ"ב ס"ק נ"ט עיין שם וגם לחוש ליש מי שאומר דגם זה בכלל מצה עשירה וכ"ז בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א:
ראית את הרמ"א והמשנ"ב שהבאתי לעיל?
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:מצוות שריפה ואיסור אכילה - הרי הם שני מושגים שונים ונבדלים.
אין יסוד כלל, לתלות שריפת קדשים טמאים באיסור אכילתם.
בפסוק כתוב, "ובשר קודש אשר יגע בכל טמא לא יאכל, באש ישרף."
הרי שהפסוק כורך ביחד את שריפת קדשים טמאים עם איסור אכילתם.
אולי אין הכרח גמור לקרוא כך את הפסוק, אך בודאי שניתן לקרוא כך את הפסוק.
יש לנו איסור אכילת בשר קודש שנטמא, ומצוה לשרוף אותו. אך כיצד הגענו מזה למסקנא שמצוה לשרוף גם את החלקים העולים על המזבח? אולי אין כל פסול להקריב דבר טמא על המזבח?
חדושי הריטב"א - שבת כה, א:והמצוה התשעים היא שצונו לשרוף קדשים שנטמאו, והוא אמרו ית' (צו ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף. ובגמר שבת (כד ב, כה א) באו לבאר הטעם שבעבורו אסור להדליק בשמן תרומה שנטמא ביום טוב, ואמרו בזה שבתון עשה הוא והוי יום טוב עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. וענין זה המאמר, שעשיית המלאכה ביום טוב אסור, והעושה אותה עובר על מצות עשה שהוא בטל מצות עשה (קנט - ס), והוא אמרו ית' ביום טוב (אמור כג) יהיה לכם שבתון, ועובר על מצות לא תעשה (שכג - ט) כי הוא עשה מה שהוזהר ממנו, והוא אמרו (בא יב) כל מלאכה לא ייעשה בהם כלומר ביום טוב, ושריפת קדשים טמאים - אמנם היא מצות עשה, ולכן אינו מותר לשרוף אותם ביום טוב, בעבור השרש שזכר אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ושם גם כן אמרו מאמר זה לשונו כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף שמן תרומה שנטמא. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפסחים (מתני' ספ"א ופ"ז פא ב, פב א) וסוף תמורה (לג ב, לד):
הרי מקור במקרא יש בפירוש, עפ"י קריאת רבותינו ז"ל.אמר רבא כשם שאתה מצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו - כך אתה מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת. פי' מן התורה, דאדינא דאורייתא קיימינן, וכדאמרינן אמרה תורה בשעת ביעורה תהנה ממנה, וכבר פרשתי (לעיל כ"ג ב') דמצות שריפתו מדכתיב בקדש באש ישרף, ודרשינן בפסחים (כ"ד א') כל שפסולה בקדש - באש ישרף, וכן בירושלמי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 119 אורחים