איתן נוי כתב:האם יתכן שצריך לעמוד בפני כך אדם מישראל?
עזריאל ברגר כתב:לא יודע מה אתה רוצה מרש"י.
אין סיבה שספר-תורה אחד יעמוד מפני ספר-תורה שני.
באמונתו כתב:באמת, כל הקושיה לא מובנת, שהרי מפורש שם ברש"י "שעדיין היה זה יכול ללמוד", ז"א שהקריעה היא על מה שעדיין היה יכול ללמוד ולא למד דווקא. לא עומדים מפני מי שלא למד עדיין!
באמונתו כתב:ת"ח אחד לא חייב בעמידה לכבוד ת"ח חברו?!
עזריאל ברגר כתב:אם תמשיך לדבר ברמזי רמזים - אז יענה לך רק מי שיבין את רמזיך.
לא הבנתי את שאלתך, ולכן אינני יכול לענות עליה.
מצטער.
הרי מפורש שנ"מ בנשים.תניא (מ"ק כ"ה א') ר' שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לספר תורה שנשרף שהכל חייבים לקרוע. פי' רש"י ז"ל שעדיין היה זה יכול ללמוד - והוה לי' ס"ת. ולפי הפירוש הזה נראה שאין חובה זו נוהגת בנשים, אלא אפילו היה עומד בשעת יציאת נשמתן אין חייב לקרוע. וקשה הדבר לומר שיקרעו על העתיד, ועוד אם מן הדין אף בס"ת אין קורעין אלא בזרוע וכמעשה שהיה. ולי נראה שהנפש בגוף כאזכרות בגוילין, ומשל בעלמא הוא לומר שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב אדם לקרוע עליה כאלו נשרף ס"ת לפניו. א"נ לומר כשם שקורעין עליה כך קורעין על מקיימי מצותיה, שבשרפתה אובדין מצות של כתיבה, ובמיתת עושיה אובדין מצות של מעשה. הלכך על כל אדם מישראל קורעין ואפילו על אשה.
באמונתו כתב: הרי מפורש שנ"מ בנשים.
איתן נוי כתב:לא שאלתי נכון. ודאי שדין זה מוציא הרמב"ן לחלק יצאת.
בכ"א מהלשון כותב הרמב"ן שלא שייך לקרוע ע"ש העתיד, יוצא א"כ שלרש"י עצם הפוטנציאל יש לו חשיבות כס"ת.
נראה לי שאעצור כאן לנושא זה משום ביטול תורה להמשיך לדשדש בשעשוע זה. בכ"א יש"כ. ולך ולמגיבים ינעם.
כדכד כתב:מחלוקת ראשונים אם רות וערפה התגירו לפני שנשאום מחלון וכליון ולפי הדעה שהתגירו קשה איך נעמי משכנעתם לחזור.
יש מי שאומר שהתגיירו אבל כשנעמי שכנעה את ערפה לחזור הראתה בזה שמלכתחילה לא היתה גרות ואילו רות הראתה שכבר היתה גיורת מעיקרא.
אמנם לרש"י ודעימיה שלא התגיירו עדין קשה קושיית מר
כדכד כתב:איתן נוי כתב:מי שקרא בפרשת זכור: "ואתה עיף ויגע ולא, ירא אלקים".
האם יש להחזירו, לכאורה איבד צורת המשמעות.
לכאורה תלוי בויכוח אם כשהמשמעות משתנה לפי קריאתו אך ברור שהתכוון למשמעות הנכונה נחשב שינוי משמעות (אם גם התכוון לשנות פשיטא שמחזירים אותו אבל מסתבר שידע את המשמעות וטעה רק בקריאה)
רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
איש הגבעה כתב:היום כמו שעובדים על בשר מהונדס מתאי גזע, המדענים מפתחים ביצה טבעונית מצמחים, שמקבלים טעם של ביצה ממש, וכל החביתות והמיונז יהיה מיוצר מזה, יש לעיין אם הצמחים גדלו באיסור בשביעית האם אפשר לאכול מחביתה המיוצרת מהמרקם הזה- עכשיו בשביעית או שזה נוצר מאיסור?
איתן נוי כתב:רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מתכוין לשאול האם אף הוא מקיים מצוה מלבד המחוייבים?
אשרי יושבי ביתך כתב:איתן נוי כתב:רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מתכוין לשאול האם אף הוא מקיים מצוה מלבד המחוייבים?
יש להוכיח מפסחים (קכא, ב) דאמרי' גבי פדיון הבן, אם כהן מברך משום דקא מטיא הנאה לידיה, או אבי הבן דקא עביד מצוה. ומשמע להדיא דהכהן אינו מקיים מצוה, ודו"ק. שו"מ שזה מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' קלא), יעו"ש.
רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מן הדרום כתב:שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף ח
אבל אם נותן טעם באותה קדירה, והוא אסור מצד עצמו, אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא, אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים (בארוך כלל כ"ה וע"ל סוף סימן ק"ה).
האם דין זה קיים גם בפירות שביעית ? כלומר, תבלין של שביעית שבושל עם מאכל , כולו קדוש אף שיש בתבלין פחות משישים?
סגי נהור כתב:מן הדרום כתב:שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף ח
אבל אם נותן טעם באותה קדירה, והוא אסור מצד עצמו, אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא, אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים (בארוך כלל כ"ה וע"ל סוף סימן ק"ה).
האם דין זה קיים גם בפירות שביעית ? כלומר, תבלין של שביעית שבושל עם מאכל , כולו קדוש אף שיש בתבלין פחות משישים?
מה הספק? הרי קיי"ל שקדושת שביעית בנותן טעם (ראה רמב"ם פ"ז מהל' שמיטה הכ"ב ופט"ו מהל' מאכ"א ה"ח).
מן הדרום כתב:שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף ח
אבל אם נותן טעם באותה קדירה, והוא אסור מצד עצמו, אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא, אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים (בארוך כלל כ"ה וע"ל סוף סימן ק"ה).
האם דין זה קיים גם בפירות שביעית ? כלומר, תבלין של שביעית שבושל עם מאכל , כולו קדוש אף שיש בתבלין פחות משישים?
מוצא לשונו בספר אור זרוע - חלק ד פסקי עבודה זרה סימן רעו.הכי איתא בסי' א"ז במסכת ע"ז, וז"ל, תבלין ופלפלין, כל זמן שטעמן ניכר, אפילו באלף לא בטל. וה"מ שאיסורן מחמת עצמן, כגון שהן של תרומה או מעשר או שביעית...
עקביה כתב:נשאלתי: אדם שיש לו שני ראשים, האם מותר לו לאכול באחד בשר ובשני חלב בו זמנית?
עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:נשאלתי: אדם שיש לו שני ראשים, האם מותר לו לאכול באחד בשר ובשני חלב בו זמנית?
אם יש לו שתי מערכות-עיכול נפרדות - אינני רואה שום בעיה שיאכלם בו זמנית (אפילו אם נאמר שע"פ הלכה הוא אדם אחד).
אבל אם שני הראשים מחוברים לאותם מעיים - אז אולי זה תלוי במחלוקת הידועה אם החשש הוא מפני התערובת בפה ("בשר שבין השיניים") או מפני התערובת במעיים וכדו'.
עקביה כתב:עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:נשאלתי: אדם שיש לו שני ראשים, האם מותר לו לאכול באחד בשר ובשני חלב בו זמנית?
אם יש לו שתי מערכות-עיכול נפרדות - אינני רואה שום בעיה שיאכלם בו זמנית (אפילו אם נאמר שע"פ הלכה הוא אדם אחד).
אבל אם שני הראשים מחוברים לאותם מעיים - אז אולי זה תלוי במחלוקת הידועה אם החשש הוא מפני התערובת בפה ("בשר שבין השיניים") או מפני התערובת במעיים וכדו'.
בפשטות לשני הראשים יש אותם מעיים, אבל מי אומר שהבעיה היא תערובת במעיים? היה ידוע לי שהחשש (מלבד שיניים) הוא בית הבליעה, ובשני ראשים כמובן שיש שני בתי בליעה נפרדים.
איתן נוי כתב:רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מתכוין לשאול האם אף הוא מקיים מצוה מלבד המחוייבים?
נותנין לכהן. עיין מ"ש לעיל סימן ס"א ס"ק א' בענין נתינה בע"כ אי שמה נתינה או לא [וע' בת' חתם סופר סי' רצ"ב שנשאל משהגיע יום פדיון בנו ואין כאן כהן גדול כ"א קטן או אחד שעשאו הכהן גדול שליח לקבל עבורו ה' סלעים אם יכול לפדותו ע"י שליח כהן או ע"י כהן קטן והשיב כבר ראו עינינו מ"ש הפר"ח סי' ס"א דיוצא ידי נתינת מתנות כהונה לזכות לכהן ע"י שלוחו בידיעת הכהן ורצונו וראייתו מסעיף י"ד שם ברורה אלא שכתב ע"פ ספרי דבלא ידיעת הכהן לא יזכה ע"י שליח, והטעם פשוט כי גם כהן המקבל מת"כ עושה מצוה בקבלתו ומצוה בו יותר מבשלוחו ע"כ לפעמים לא ניחא ליה, אבל ברצון הכהן יכול השליח לזכות עבורו והבעלים יוצאים ידי נתינה. וה"ה כהן קטן כמבואר ס"פ לולב הגזול ואפי' נימא אין קנין לקטן מה"ת מ"מ במת"כ לא כתיב ונתן בידו שצריך יד לקנות כו' אך מאחר שהגאונים תקנו שיאמר הכהן מאי בעית טפי כו' וכל דבריהם קבלה ותורה ומשמע מזה שגם לכהן עצמו יש כח במעשה הפדיון ולזה אינו יכול לעשות שליח ישראל וכן אין לקטן כח להוציא הבכור מחיובו עפ"ז ע"כ טוב להביא כהן ממקום אחר ע"ש].
אשרי יושבי ביתך כתב:איתן נוי כתב:רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מתכוין לשאול האם אף הוא מקיים מצוה מלבד המחוייבים?
ויעויין עוד בפתחי תשובה (יו"ד סי' שה סק"ד):נותנין לכהן. עיין מ"ש לעיל סימן ס"א ס"ק א' בענין נתינה בע"כ אי שמה נתינה או לא [וע' בת' חתם סופר סי' רצ"ב שנשאל משהגיע יום פדיון בנו ואין כאן כהן גדול כ"א קטן או אחד שעשאו הכהן גדול שליח לקבל עבורו ה' סלעים אם יכול לפדותו ע"י שליח כהן או ע"י כהן קטן והשיב כבר ראו עינינו מ"ש הפר"ח סי' ס"א דיוצא ידי נתינת מתנות כהונה לזכות לכהן ע"י שלוחו בידיעת הכהן ורצונו וראייתו מסעיף י"ד שם ברורה אלא שכתב ע"פ ספרי דבלא ידיעת הכהן לא יזכה ע"י שליח, והטעם פשוט כי גם כהן המקבל מת"כ עושה מצוה בקבלתו ומצוה בו יותר מבשלוחו ע"כ לפעמים לא ניחא ליה, אבל ברצון הכהן יכול השליח לזכות עבורו והבעלים יוצאים ידי נתינה. וה"ה כהן קטן כמבואר ס"פ לולב הגזול ואפי' נימא אין קנין לקטן מה"ת מ"מ במת"כ לא כתיב ונתן בידו שצריך יד לקנות כו' אך מאחר שהגאונים תקנו שיאמר הכהן מאי בעית טפי כו' וכל דבריהם קבלה ותורה ומשמע מזה שגם לכהן עצמו יש כח במעשה הפדיון ולזה אינו יכול לעשות שליח ישראל וכן אין לקטן כח להוציא הבכור מחיובו עפ"ז ע"כ טוב להביא כהן ממקום אחר ע"ש].
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 314 אורחים