כתב הרמב"ם בסוף הל' טומאת צרעת וז"ל ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה י"י אלקיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים היא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה ענו מאד ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת ק"ו לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות כו' עכ"ל. וצע"ג היכי נימא שמרים השותו לשאר נביאים הלא זה א' מי"ג עיקרים להאמין שמשרע"ה אדון כל הנביאים, וכמו שהאריך הרמב"ם בפ"ז מהל' יסוה"ת ה"ו ובפיה"מ בפ' חלק (וכידוע שאמר הגר"ח בשיטת הר"מ 'נעבאך אן אפיקורס איז אויכט אן אפיקורס' ולא יועיל מה שטעתה). ועי' בדרשות הר"ן (דרוש ח') וז"ל והש"י השיבם כי משה עשה מה שעשה כראוי והם חטאו בו והודיעם שיש הבדל רב בין נבואתם לנבואתו אשר מצד ההבדל ההוא ראוי לו לפרוש מן האשה כמו שנפרש ... וע"ש שכתב שמפני שהנבואה היתה שורה עליו פתאום היה צריך להיות מוכן ומזומן בכל עת.
ועי' בקובץ מאמרים להגר"א ווסרמן זצ"ל (נדפס גם בסוף קובץ הערות) שהקשה בסגנון אחר, דאיך עביד הר"מ ק"ו ממרים הרי שם היה כפירה בעיקר זה. [ואי משום הא לכאו' יש לדון דהעונש לא בא מחמת הכפירה אלא על שדברה במשה והק"ו הוא על הלה"ר]. ותי' ר' אלחנן דעיקר זה נתחדש רק כאן במה שאמר הקב"ה אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה וגו' שמפרשה זו נלמדו ההבדלים בין נבואת משה לשאר כל הנביאים.
ולכאו' יש לדון טובא בדבריו דהנה כתב הרמב"ן (שמות יט ט) עה"פ וגם בך יאמינו לעולם וז"ל וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה יתברר להם ממך מה שכתוב אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלקים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלקינו ושמענו מפיך ועשינו שכבר נאמנה נבואתך כי היא עליונה על כל הנביאים עכ"ל.
ועי' גם בדברי הגרי"ז (בפ' שמות) שכתב ע"פ ד' הר"מ בפ"ח מהל' יסוה"ת שלהניסים ביצ"מ היה נצרך דווקא נבואת משה כיון שהיו צריכים ליעשות ע"י הקב"ה בעצמו, ונבואת שאר נביאים הוא ע"י מלאך. וכתב דמעמד הר סיני היה הראיה ומופת על נבואתו של משה ע"ש. וכן מבואר בדרשות הר"ן (דרושים ג' וד' ע"ש).
הרי מבואר שהוצרך דווקא נבואת משה ליצ"מ, ומעמד הר סיני היה המופת לנבואת משה וא"כ מהיכ"ת שרק מעכשיו בפרשה זו של מרים יהא נתחדש ד"ז לעיקר מהי"ג עיקרים.
בירושלמי בפ' חלק איתא רב אמר קרח אפיקרסי היה מה עשה וכו' באותה השעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול. וידוע מ"ש מרן הגרי"ז שכפר בב' עיקרים אלו תורה מן השמים ונבואת משה, ומשו"ה שמע רבב"ח בלועי דקרח אומרים משה ותורתו אמת, שהודו בשתי העיקרים שכפרו וש"י. ועי' בפיה"מ שם ביסוד הח' שכתב בסו"ד וז"ל ...אשר אמר הש"י למשה והוא אמר לנו והוא נאמן בשליחותו והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה כי לא מלבי עכ"ל וקרא זה הרי נאמר אצל פרשת קרח ולא אמרי' שנתחדש עיקר זה רק שם אצל מעשה דקרח.
והנה במה שהשותו לשאר נביאים היינו כמבואר ברש"י שדברה ע"ז שפירש מאשה ושאר נביאים לא פרשו. ועי' בר"מ בפ"ז מיסוה"ת ה"ו שכתב וז"ל ...ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים [א] שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד [ב] כל הנביאים על ידי מלאך [ג] כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא. [ד] כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. ובזה הבטיחו הקל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי. הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם. לפיכך אין פורשין מנשותיהם. ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים עכ"ל בקיצור, הרי שמחמת ההפרש הד' שבין נבואת משה לשאר נביאים שמשה מתנבא בכל עת הוא שפירש מאשה, וכן מבואר ברש"י עה"ת, וי"ל דכוונת ר' אלחנן שהבדל זה נתחדש עכשיו אולם ג"ז אינו שהרי הר"מ הביא ממ"ש עמדו ואשמעה וגו' שמשה מתנבא בכל עת ופרשה דפסח שני היה לפני מעשה מרים. ואולי צ"ל שכיון שאין זה אלא פרט אחד בהבדל שבין משה לשאר נביאים לא מיקרי כפירה בזה וצ"ע.
מה דעת חו"ר אתרא הדין בקו' הנ"ל ע"ד הר"מ וכל המסתעף.