מן הדרום כתב:האם מותר בשמיטה לשפוך מים מברכה ביתית, שיש בהם כלור על שטח בגינה שיש בו קוצים הגדלים באופן פראי.
א. האם מים עם כלור מועילים לצומח או שהם כמו מי רגלים וכו' שמבואר בסימן של"ו שמותר להטילם בגינה ב. האם שטח כזה יש בהשקייתו משום זורע או חורש?
עושה חדשות כתב:שאלה פשוטה: החיוב להשיב שוחד (חו"מ סי' ט), מוטל גם על יורשי הדיין נוטל השוחד?
או שזה כמו בהשבת ריבית דלדידיה קא מזהר ליה רחמנא לבריה לא מזהר ליה רחמנא?
עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:נשאלתי: אדם שיש לו שני ראשים, האם מותר לו לאכול באחד בשר ובשני חלב בו זמנית?
אם יש לו שתי מערכות-עיכול נפרדות - אינני רואה שום בעיה שיאכלם בו זמנית (אפילו אם נאמר שע"פ הלכה הוא אדם אחד).
אבל אם שני הראשים מחוברים לאותם מעיים - אז אולי זה תלוי במחלוקת הידועה אם החשש הוא מפני התערובת בפה ("בשר שבין השיניים") או מפני התערובת במעיים וכדו'.
בפשטות לשני הראשים יש אותם מעיים, אבל מי אומר שהבעיה היא תערובת במעיים? היה ידוע לי שהחשש (מלבד שיניים) הוא בית הבליעה, ובשני ראשים כמובן שיש שני בתי בליעה נפרדים.
לכאורה אתה צודק, ואם כן - נראה שאין שום בעיה.
איתן נוי כתב:שפוך מים חמים על ראש אחד תראה מי יצעק.
מן הדרום כתב:אדם ששכר בית עם גינה, על מי מוטלת חובת הפקרת הפירות על השוכר או המשכיר
מן הדרום כתב:האם מותר בשמיטה לשפוך מים מברכה ביתית, שיש בהם כלור על שטח בגינה שיש בו קוצים הגדלים באופן פראי.
א. האם מים עם כלור מועילים לצומח או שהם כמו מי רגלים וכו' שמבואר בסימן של"ו שמותר להטילם בגינה ב. האם שטח כזה יש בהשקייתו משום זורע או חורש?
כדכד כתב:ושמעתי שאין פס"ר בשמיטה.
באמונתו כתב:אשרי יושבי ביתך כתב:איתן נוי כתב:רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מתכוין לשאול האם אף הוא מקיים מצוה מלבד המחוייבים?
יש להוכיח מפסחים (קכא, ב) דאמרי' גבי פדיון הבן, אם כהן מברך משום דקא מטיא הנאה לידיה, או אבי הבן דקא עביד מצוה. ומשמע להדיא דהכהן אינו מקיים מצוה, ודו"ק. שו"מ שזה מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' קלא), יעו"ש.
לא אבין הראיה, הלא אף בברכת כוהנים, לפי החרדים, מצווה היא אף בישראל להתברך בברכתם, אבל ברור שאין לישראל לברך כלל על מצווה הזאת שלהם.
בהשמטת כספים אין בה מעשה, והרי ישן הוא על מיטתו, והכספים נשמטים. ממילא, ל"ד כלל לשומע קול שופר, או בעניינינו הישראל ששומע ברכת כוהנים.נראה ליתן טעם למה בקצת מצות אין מברכין. א' כל מצוה שאין בה מעשה כגון השמטת כספים...
באמונתו כתב:אשרי יושבי ביתך כתב:באמונתו כתב:אשרי יושבי ביתך כתב:איתן נוי כתב:רוצה להחכים כתב:האם יש מצוה להכהן ליטול מתנת כהונה?
לדוגמא, פדיון בכור
מתכוין לשאול האם אף הוא מקיים מצוה מלבד המחוייבים?
יש להוכיח מפסחים (קכא, ב) דאמרי' גבי פדיון הבן, אם כהן מברך משום דקא מטיא הנאה לידיה, או אבי הבן דקא עביד מצוה. ומשמע להדיא דהכהן אינו מקיים מצוה, ודו"ק. שו"מ שזה מפורש בשו"ת הריב"ש (סי' קלא), יעו"ש.
לא אבין הראיה, הלא אף בברכת כוהנים, לפי החרדים, מצווה היא אף בישראל להתברך בברכתם, אבל ברור שאין לישראל לברך כלל על מצווה הזאת שלהם.
אין הנידון דומה לראיה, דבברכת כהנים הישראלים המתברכים לא עושים שום "מעשה", ולא שייך ברכה בלי מעשה וכמ"ש בביאור הגר"א (או"ח סי' ח). משא"כ כאן שהכהן עושה מעשה, ופשיטא לגמ' ששייך (בגמ') [בברכה], רק השאלה מי יברך האב או הכהן, דמצד הברכה אין ריעותא דכל אחד מהם יכול לברך ויפטור את השני [וכמ"ש להדיא ברש"ש שם], ומבואר שהכהן מצד הקבלה שלו יכול (לקבל) [לברך] - רק פשיטא לגמ' שאין הכהן מקיים מצוה.
הדברים בלתי מובנים. וכי השומע קול שופר אינו יכול לברך?!
לענ"ד, לא הבנת כוונת הגר"א ז"ל שם:בהשמטת כספים אין בה מעשה, והרי ישן הוא על מיטתו, והכספים נשמטים. ממילא, ל"ד כלל לשומע קול שופר, או בעניינינו הישראל ששומע ברכת כוהנים.נראה ליתן טעם למה בקצת מצות אין מברכין. א' כל מצוה שאין בה מעשה כגון השמטת כספים...
באמת, אף "קבלה" היא לא מעשה! נתינה היא מעשה - הקבלה לא. אך לא שייך כלל לדברי הגר"א ז"ל, כנ"ל.
מן הדרום כתב:אדם מעביר שיעור על בעלי חיים כשרים וטמאים עם הדגמות ולוקח מסוים . הוא שואל אם ייתן בחינם לישיבה, יוכל להחשיב כמעשר כספים. חשבתי לתומי שזה בסדר, אמנם ראיתי
בשו"ת אבני ישפה כתב על דבר דומה, שרק אם היו משלמים מחיר גבוה ונתן הנחה, נחשב כמע"כ אך אם בלי זה לא היו לוקחים לא נחשב. מה דעתכם?
ענף ג עשה עבודה במחיר זול עבור ישיבה אם יכול להחשיב ההפרש כמעשר כספים ונשאלתי מבעל מלאכה שעבד עבור ישיבה ולקח מהם מחיר מוזל ושאל אם יכול לחשב את ההפרש בין המחיר בשוק ובין מה שהוא דרש עבור העבודה למעשר כספים ונראה שאין מקום כלל להקל בזה כיון שאיננו יודע אם אמנם היתה הישיבה מוכנה לשלם לו מחיר גבוה יותר או שמא היו מוכנים לשלם רק המחיר שהסכימו עליו ונמצא שלא לתן לישיבה כלום אמנם אם באמת הסכימה הישיבה לשלם מחיר גבוה יותר וכעת הפועל מוריד מן המחיר על חשבון מעשר כספים נראה שזה שפיר מועיל ושמא תשאל הרי זה דומה לדין הנ"ל שמוחל על חובו של העני שאמרנו שאינו נחשב כמעשר כספים אלא אם יתן לעני ויחזור ויקח ממנו אבל שאני כאן שהוא באמת נותן שהרי נותן את העבודה למוסד וזה שווה כסף - ולכן לדינא רק חוב כזה שהישיבה או העני [עמדו] לשלם תועיל בזה מחילה כדי שיחשב [כמע"כ.]
באמונתו כתב:וכן הכוהנים, מהות מצוותם "לברך" (את עמו ישראל באהבה), רק שלמעשה היא מתקיימת כשאומרים ברכתם.
אף בישראל, מצוותם להתברך באמצעות שמיעתם, וכדברי מרן הרב שטיינמן זצ"ל, שהחרדים מודה לעניין העם שבשדות, שאם אמנם בכלל ברכה הם, ודאי אינם בכלל מצווה הזאת.
באמונתו כתב:מן הדרום כתב:אדם מעביר שיעור על בעלי חיים כשרים וטמאים עם הדגמות ולוקח מסוים . הוא שואל אם ייתן בחינם לישיבה, יוכל להחשיב כמעשר כספים. חשבתי לתומי שזה בסדר, אמנם ראיתי
בשו"ת אבני ישפה כתב על דבר דומה, שרק אם היו משלמים מחיר גבוה ונתן הנחה, נחשב כמע"כ אך אם בלי זה לא היו לוקחים לא נחשב. מה דעתכם?
ענף ג עשה עבודה במחיר זול עבור ישיבה אם יכול להחשיב ההפרש כמעשר כספים ונשאלתי מבעל מלאכה שעבד עבור ישיבה ולקח מהם מחיר מוזל ושאל אם יכול לחשב את ההפרש בין המחיר בשוק ובין מה שהוא דרש עבור העבודה למעשר כספים ונראה שאין מקום כלל להקל בזה כיון שאיננו יודע אם אמנם היתה הישיבה מוכנה לשלם לו מחיר גבוה יותר או שמא היו מוכנים לשלם רק המחיר שהסכימו עליו ונמצא שלא לתן לישיבה כלום אמנם אם באמת הסכימה הישיבה לשלם מחיר גבוה יותר וכעת הפועל מוריד מן המחיר על חשבון מעשר כספים נראה שזה שפיר מועיל ושמא תשאל הרי זה דומה לדין הנ"ל שמוחל על חובו של העני שאמרנו שאינו נחשב כמעשר כספים אלא אם יתן לעני ויחזור ויקח ממנו אבל שאני כאן שהוא באמת נותן שהרי נותן את העבודה למוסד וזה שווה כסף - ולכן לדינא רק חוב כזה שהישיבה או העני [עמדו] לשלם תועיל בזה מחילה כדי שיחשב [כמע"כ.]
אמנם תשובתו בלתי מובנת, שהלא עכ"פ מדובר בשווה כסף כדבריו בעצמו, ואם יתרום לישיבה חדר שלם, ספרים רבים או ספסלים נוספים לדוגמה, האם נצטרך ג"כ לבדוק, אם מנהלי הישיבה התכוונו מצד עצמם להשקיע בזה?! וכיו"ב כל מתנה לעני?!
עובדיה חן כתב:האם יש מצות כתיבת ספר תורה גם באופן חלקי של קניית שורות או עמודים וכדומה.
עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:נשאלתי: אדם שיש לו שני ראשים, האם מותר לו לאכול באחד בשר ובשני חלב בו זמנית?
אם יש לו שתי מערכות-עיכול נפרדות - אינני רואה שום בעיה שיאכלם בו זמנית (אפילו אם נאמר שע"פ הלכה הוא אדם אחד).
אבל אם שני הראשים מחוברים לאותם מעיים - אז אולי זה תלוי במחלוקת הידועה אם החשש הוא מפני התערובת בפה ("בשר שבין השיניים") או מפני התערובת במעיים וכדו'.
בפשטות לשני הראשים יש אותם מעיים, אבל מי אומר שהבעיה היא תערובת במעיים? היה ידוע לי שהחשש (מלבד שיניים) הוא בית הבליעה, ובשני ראשים כמובן שיש שני בתי בליעה נפרדים.
לכאורה אתה צודק, ואם כן - נראה שאין שום בעיה.
אש משמים כתב:יש לכאורה בעיה באכילת שני המינים שמא ראש אחד יאכל ממין של הראש השני ולכאורה לא שייך היכר באדם אחד וא"כ יהיה אסור באכילתם יחד.
איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
עובדיה חן כתב:האם יש מצות כתיבת ספר תורה גם באופן חלקי של קניית שורות או עמודים וכדומה.
וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ס"ת מן השוק - כחוטף מצוה מן השוק, כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה אפי' אות אחת, מעלה עליו כאילו כתבו.
עקביה כתב:אש משמים כתב:יש לכאורה בעיה באכילת שני המינים שמא ראש אחד יאכל ממין של הראש השני ולכאורה לא שייך היכר באדם אחד וא"כ יהיה אסור באכילתם יחד.
מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
באמונתו כתב:איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
האם מברך רואהו "זוכר הברית", שהרי יש שם מראה הקֶשת תמיד?
עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
האם מברך רואהו "זוכר הברית", שהרי יש שם מראה הקֶשת תמיד?
לכאורה מברכים רק על קשת בענן.
עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
האם מברך רואהו "זוכר הברית", שהרי יש שם מראה הקֶשת תמיד?
לכאורה מברכים רק על קשת בענן.
עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:אש משמים כתב:יש לכאורה בעיה באכילת שני המינים שמא ראש אחד יאכל ממין של הראש השני ולכאורה לא שייך היכר באדם אחד וא"כ יהיה אסור באכילתם יחד.
מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
חכמים גזרו שלא להעלות על שולחן אחד אפילו עוף וגבינה כאחד.
אא"כ מדובר בשני אנשים, וכאשר יש הפרדה שתגרום להם לא לאכול זה ממאכלו של זה.
ולכן:
לאכול בזה אחר זה - אין איסור, וכנ"ל.
אבל לאכול בבת אחת בשני ראשיו - זה תלוי בשאלה האם שני הראשים הם שני בני אדם או לא.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
האם מברך רואהו "זוכר הברית", שהרי יש שם מראה הקֶשת תמיד?
לכאורה מברכים רק על קשת בענן.
קראתי מאמר לגבי הקשת שלא מברך אך מברך עושה מעשה בראשית.
אך ללא הסבר מפורט לגבי ברכת עושה...
עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:נשאלתי: אדם שיש לו שני ראשים, האם מותר לו לאכול באחד בשר ובשני חלב בו זמנית?
אם יש לו שתי מערכות-עיכול נפרדות - אינני רואה שום בעיה שיאכלם בו זמנית (אפילו אם נאמר שע"פ הלכה הוא אדם אחד).
אבל אם שני הראשים מחוברים לאותם מעיים - אז אולי זה תלוי במחלוקת הידועה אם החשש הוא מפני התערובת בפה ("בשר שבין השיניים") או מפני התערובת במעיים וכדו'.
בפשטות לשני הראשים יש אותם מעיים, אבל מי אומר שהבעיה היא תערובת במעיים? היה ידוע לי שהחשש (מלבד שיניים) הוא בית הבליעה, ובשני ראשים כמובן שיש שני בתי בליעה נפרדים.
לכאורה אתה צודק, ואם כן - נראה שאין שום בעיה.
כדכד כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
האם מברך רואהו "זוכר הברית", שהרי יש שם מראה הקֶשת תמיד?
לכאורה מברכים רק על קשת בענן.
קראתי מאמר לגבי הקשת שלא מברך אך מברך עושה מעשה בראשית.
אך ללא הסבר מפורט לגבי ברכת עושה...
למה לא יברך?
אלא אם יש ידיעה שהיתה התערבות אנושית בזרימת המפלים
איתן נוי כתב:האם יש ברכה עושה מעשה בראשית הרואה את מפלי הניאגרה?
עקביה כתב:עזריאל ברגר כתב:עקביה כתב:אש משמים כתב:יש לכאורה בעיה באכילת שני המינים שמא ראש אחד יאכל ממין של הראש השני ולכאורה לא שייך היכר באדם אחד וא"כ יהיה אסור באכילתם יחד.
מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
חכמים גזרו שלא להעלות על שולחן אחד אפילו עוף וגבינה כאחד.
אא"כ מדובר בשני אנשים, וכאשר יש הפרדה שתגרום להם לא לאכול זה ממאכלו של זה.
ולכן:
לאכול בזה אחר זה - אין איסור, וכנ"ל.
אבל לאכול בבת אחת בשני ראשיו - זה תלוי בשאלה האם שני הראשים הם שני בני אדם או לא.
ברשותך, לא הבנתי למה זה תלוי בשאלה אם הם שני בני אדם או לא.
אש משמים כתב:בש"ך מדוייק שטעם הבשר עולה מהמעיים וכן בפת"ש שם.
עזריאל ברגר כתב:אם מדובר בשני אנשים - אז מותר, ע"י היכר וכו'.
ואם לאו - אז כלשון חז"ל "שינוי איכא דעות ליכא".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 303 אורחים