לק"י בס"ד
בשבת קז. בתוס' וז"ל: וממאי דפטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ. למאי דמסיק בריש פ' הנחנקין (סנהדרין דף פה.) דאתיא כר"ש אתי שפיר דמיירי אפילו ודאי חביל ומשום שאינה צריכה לגופה שרי אבל לפי מאי דפריך התם וכו' ואומר ר"י דאפילו למאי דס"ד וכו'. ע"ש.
ונתקשיתי אני וחברותא דידי, למה להתוס' להקשות לפי הס"ד אם סוף כל סוף הגמ' חוזרת בה ומעמידה באופן אחר. ורצינו לומר שהעיקרון בס"ד הוא נכון ועליו הק' התוס', וזה אינו דהתוס' לא הקשו על העיקרון היוצא מהס"ד (שדשא"מ מותר) אלא מהעמדת הגמ' בה"א [שלפי העמדה זו לא א"ש למילף ממחט של יד למפיס מורסא, וודאי לא הקשו על כך שדשא"מ מותר].
ואמרו לי שהרב בן-ציון ,אם אני לא טועה, כ' שפעמים שהתוס' מקשים אליביה דהמקשן, דאע"ג שתירצו קושיות המקשן, מ"מ המקשן נותר בדעתו (וכנראה הטעם בזה, שרק תירצו הקושיות אבל לא דחו למקשן). אך לא ניחא לי כל-כך בהא
[די זרקתי פה סוגיה שלמה שצריך לבאר, כי העיקר הוא לא על הסוגיה שלנו, אלא באופן כללי למה שתוס' יקשו על ה"א אם לבסוף התברר שהיא לא נכונה]
אשמח לדעת על עוד מקומות בהם תוס' הקשו על ס"ד, ויותר מאשמח להבין את טעם הדבר.