נוטר הכרמים כתב:נראה לבאר עיקר המטבע של 'נרצה' על סדר הפסח, ע"פ מה שאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כא):
ר' יוסף אומר קין והבל תאומים היו שנ' ותהר ותלד את קין, בההוא שעתה אוסיפת למילד, ותוסף ללדת את אחיו את הבל ויהי קין איש אוהב לזרוע ויהי הבל איש אוהב לרעות צאן, זה נותן ממלאכתו מאכל לזה, והגיע לילו יום טוב בפסח וקרא אדם לבניו ואמר להן עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם, והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר, ונתעבה מנחת קין ונתרצה מנחת הבל, שנ' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו.
[ובתו"כ פרשת שמיני ועוד מדרשים: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות... רבי אומר כימי עולם כימי נח, וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה עבודה זרה בעולם].
ועכ"פ מבואר שקרבן זה של פסח עמד מתחילה כבירור על הריצוי, להבל נתרצה ד' וקין נתעבה מנחתו, ועל כן יש כאן סימן מיוחד 'נרצה'.
יפה מאד.
צ"ב למה אמר להם אדה"ר כן
בליל יו"ט, שהוא אחר זמן ההקרבה, הו"ל למימר להם זאת בי"ד בין הערביים. ליל יו"ט הוא זמן האכילה, לא ההקרבה.
ועוד יל"ע, בשלמא הבל הביא קרבנו כעין פסחים, מבכורות צאנו, אבל במה קרבן קין קליות זרע פשתן קשור לקרבן פסח? [לכה"פ היה לו להביא חטים או שאר מיני דגן כעין המצות, ואף שהמצה אינה עצם הקרבן אבל נאכלת עמו והיא עיקר החג שמתחיל בליל ט"ו, וכאמור, אדה"ר אמר זאת לבניו בליל יו"ט שהוא זמן
אכילת הפסח והמצה].
ואולי הביא קין זכר לחגיגת י"ד, הנאכלת לפני הפסח כדי לאכלו על השובע, וזהו שדקדק המדרש ואמר שהביא "מותר מאכלו", כלומר את מה שרגילים לאכול אחרי גמר כל הסעודה, קליות ממינים שונים, והוא הביא את מה שנשאר אחרי שאכלו הכל, כולל הקליות, והיה זה קליות זרע פשתן. ועכ"פ היה זה זכר לכך שאת קרבן פסח אוכלים אחרי גמר כל הסעודה כולה.
עוד י"ל שקין בעט בקרבן פסח, כבן הרשע ששואל מה העבודה הזאת לכם, ובמקום שאוכלים ישראל את הקרבן, בגמר הסעודה כנ"ל, שהוא הוא ה"אפיקו מן" של סעודת ליל יו"ט זה, הביא קין את ה"אפיקו מן" הרגיל, מיני קליות שאוכלים בסוף הסעודה, "מותר מאכלו" כנ"ל. לומר שאין לאכול פסח בלילה זה, אלא לאכול בגמר הסעודה את הקליות הרגילות. וממילא פשוט שמנחת הבל נרצתה ומנחת קין נתעבה.
[וע"ד ההלצה נאמר שקין אמנם חזקה עליו מצות אביו להביא זכר לליל פסח, אבל כאנוס בעל כרחו שלא בטובתו הביא את המינימום של המינימום האפשרי שמצא שיש בו זכר לליל פסח, והוא "קליות", זכר לקליות שמחלקים לתינוקות בליל פסח כדי שלא יישנו וישאלו, ואף מהן הביא את הפחות ביותר. ועוד נוסיף, שאם לכך כיוון אזי אצל עדות ישראל שאינם אוכלים קטניות בפסח פשיטא מדוע נתעבה מנחתו זו...].