בריה נמוכה כתב:[בנוסף רש"י כמעט ואינו מבאר אלא מלקט ממדרשי חז"ל ומהגמ'.
ולמרות שבורר מה להביא והיכן להביא וכיצד בדיוק להביא. הוא עדיין נשאר בגדר מלקט כיון שאלו דברים שליקט ממדרשי חז"ל.
דרומי כתב:הקלות דעת אינה באלה שמדברים כנגד הספר, אלא באלה שמצדיקים אותו באמתלאות משונות ואישיות.
כשאדם מוציא ספר לשוק זה על דעת שאנשים יקראו אותו ויביעו את דעתם.
והעובדה שבה ספר חדש, העוסק ביסוד היסודות - תורה שבכתב, חמשה חומשי תורה - ומיועד גם לקטנים ולנשים, מתקבל בפשטות וללא בדיקה וחקירה, היא קלות הדעת הבעייתית.
והתגובות כאן רק מחזקות את העובדה שאכן קיימת מגמה בעייתית בנושא היחס לרש"י והמסתעף והספר דנן מסייע למגמה פסולה זו. והכוונות האישיות של המחבר אינן מעלות ואינן מורידות, העיקר הוא כיצד הספר נתפס אצל אנשים והנה אנו רואים כאן.
(לדוגמא: רש"י הוא 'מלקט' בלבד... טעות נוראית).
דרומי כתב:כל חיבור חדש בחזקת פסול עד שיבדק.
דרומי כתב:הספר מסייע לטעות הזאת.
כשם שבעולם הכשרות, ברור שכיום אין את ה'חזקת כשרות' שהיתה פעם, וכל מוצר 'תמים' הוא בחזקת טרף עד שיש לנו השגחה עליו -
.../align]
צופה_ומביט כתב:ממילא כשעושים "שוטנשטיין" למקרא - יש לעשותו על פי פירוש רש"י.
ולא להיפך, לעשות "שוטנשטיין" דוקא שלא על פי פירוש רש"י.
שהוא אמירה בפועל שרש"י אינו ה"שוטנשטיין" למקרא.
עמים ינגח כתב:
דרומי כתב:הספר מסייע לטעות הזאת.
כשם שבעולם הכשרות, ברור שכיום אין את ה'חזקת כשרות' שהיתה פעם, וכל מוצר 'תמים' הוא בחזקת טרף עד שיש לנו השגחה עליו -
כך גם בעולם הספרות, כשההדפסה והעבודה וכו' הכל קל יותר וזמין יותר, סביר מאוד להניח שיהיו שיעשו טעויות קשות, ולכן אין לקבל ספר שיצא כ'מוחזק' בכשרות.
גימפעל כתב:איך אפשר להאשים את בעל הפירוש פשוטו של מקרא שהוא נגד לימוד רש"י, בעוד שהוא הראשון שהוציא פירוש על רש"י בשם רש"י כפשוטו ?
לבי במערב כתב:גימפעל כתב:איך אפשר להאשים את בעל הפירוש פשוטו של מקרא שהוא נגד לימוד רש"י, בעוד שהוא הראשון שהוציא פירוש על רש"י בשם רש"י כפשוטו ?
כל מי שהוציאו פירושים לפניו - נמחקו במחי־יד, רק לשם ההגנה על החיבור החדיש?
זאב ערבות כתב:הרבה פעמים השם גורם, למשל מורה נבוכים... כאשר נותנים שם לספר צריך לחשוב היטב האם יהיו לשם השלכות, והשם פשוטו של מקרא פשוט מזמין שיחפשו בנרות האם עומד בקריטריון של השם. וזה שהספר עבק ביקורת ואושר לא אומרת שבשלב מאוחר יותר לא ימצאו בו פגמים. אז לכאורה נראה שיש כמה סוגי קנאי הדור ואינם רואים עין בעין.
עמים ינגח כתב:
צופה_ומביט כתב:עובדה היא שבעם ישראל כולו התקבל פירוש רש"י כאבן יסוד, והלכה למעשה 1. הוא הנלמד בהעברת הסדרא שמו"ת כנפסק בפוסקים, 2. והוא הנלמד לצעירי הצאן בלימוד המקרא.
1. מוכיח שפירוש רש"י אכן נתפס להלכה כביאור פשוטו של מקרא. ולא כפירוש דרשני, וכן שהוא הפירוש הבסיסי [=תרגום] למקרא.
2. מוכיח שפירוש רש"י הוא הבסיס לגישה הנכונה והראשונה למקרא. רק כשפירושו ויסודותיו נטועים מכבר, אפשר ללמוד בעוד דרכים.
צופה_ומביט כתב:
ומכאן ישירות אל "מה הבעיה".
הבעיה היא כשלוקחים חומש, ועושים בו ביאור משולב לפסוקים [שוטנשטיין] רק על פי הפשטנים [כולל רש"י בביאורי הפשט שלו], כשבביאור המשולב מנופה כל מה שאינו תואם להגדרה "פשטני" לפי העורכים [הגם שכאמור להלכה נחשב רש"י "תרגום"! של המקרא]. ומכתירים דוקא את הפירוש הזה כ"פשוטו של מקרא", כלומר מאמצים את גישת האב"ע - שהיא דלא כנפסק בשו"ע כנ"ל - שפירוש רש"י אינו פשוטו של מקרא, אלא דרך דרש. ולכן החפץ בפשוטו של מקרא - ילך דוקא למפרשים אחרים.
וכמו כן, מעורבת כאן דעת העורך עצמו, הוא מחליט לגבי פירוש רש"י בעצמו מה פשט ומה לא פשט, ומנפה מרש"י את כל מה שבעיניו הוא דרש. זאת בניגוד לשו"ע שאומר שכל פירוש רש"י אינו אלא "תרגום" למקרא. כלומר, יש לעורך הגדרה וקו וגישה מהו "פשט" ומהו "לא פשט", ולפי זה הוא מחליט. מה הקו המנחה את העורך? השכל שלו, הבנת המילים והמושגים שלו.
וכל זה הוא הוא "ריח ההשכלה" הנודף.
א. עצם הקביעה ש"המקרא עצמו" [ביאור המקרא, תרגום המקרא] = "הפשטנים".
ב. ש"פשטנים" היינו: המובן לי עצמאית מדעתי על פי חיצוניות המילים והמושגים.
ואילו פירושים הספוגים בדברי חז"ל ולא קוראים את המקרא עצמאית = "דרשות".
עאכו"כ כשכך מתייחסים גם לפירוש רש"י [או חלקים ממנו].
דרומי כתב:הספר מסייע לטעות הזאת.
כשם שבעולם הכשרות, ברור שכיום אין את ה'חזקת כשרות' שהיתה פעם, וכל מוצר 'תמים' הוא בחזקת טרף עד שיש לנו השגחה עליו -
כך גם בעולם הספרות, כשההדפסה והעבודה וכו' הכל קל יותר וזמין יותר, סביר מאוד להניח שיהיו שיעשו טעויות קשות, ולכן אין לקבל ספר שיצא כ'מוחזק' בכשרות.
ו[/align]
את המדיניות לבחירת המפרשים, קיבלנו מהגר"ח קנייבסקי שליט"א. אחד מראשי המכון נכנס בזמנו אל הקודש פנימה, ובין יתר השאלות העקרוניות בהן ביקש את הכרעתו, ביקש פתרון גם לדילמה המובנת מאליה: כיצד נכניס ראשנו בין ההרים הגבוהים? הגרח"ק שאל מדוע אי אפשר להביא את כל השיטות, ולאחר שהוסברה לו מהות החיבור, הורה בפשטות: לנקוט כפי השיטה המתיישבת ביותר בלשון המקרא. לאחר מכן שמעתי שהעיר לאחד מבאי ביתו שהוא עצמו התמודד עם אותה שאלה בבואו לחבר את פירושו לתלמוד הירושלמי, שכן במקומות רבים היה צריך להכריע אם לתפוס כעיקר את שיטת מפרשי הירושלמי הידועים ('פני משה' ו'קרבן העדה' ועוד) המודפסים על הדף, ואשר נתקבלו מזה דורות בכלל ישראל, לבין שיטות הראשונים על הבבלי, כהרשב"א והריטב"א, המביאים לעיתים את הירושלמי ומפרשים אותו בפנים אחרות. והכלל שהורה לנו – הוא אשר היה נקוט בידו במקום שאי אפשר לקיים שניהם.
הנני הח"מ מכיר במישרין מרישא עד גמירא, באשר מוניתי במיוחד ע"י חברי הביד"צ העדה החרדית שליט"א להעבירו תחת שבט הביקורת. עברתי על כל הנכתב בזמנו, ואף חזרתי ועיינתי בו לעומק כמה וכמה שנים על הסדר, ומצאתיו כולו קודש, נקי מכל רבב, נשען מתחילה ועד סוף על מקורות איתנים ונאמנים ה"ה מפרשי התורה רבותינו הראשונים והאחרונים, בשפה ברורה ונעימה וטבולה ביראת שמים טהורה.
כמה יגיעות יגעו וכמה טרחות טרחו גם שאר העוסקים במלאכת הקודש להוציא דבר מתוקן מתחת ידם, ובכל זאת 'שגיאות מי יבין', והואיל והשגת ידו של אדם רחוקה מלהיות מושלמת, בקשתנו כבר שטוחה ועומדת מלפני הלומדים והמעיינים שלא למנוע מאיתנו טובה, ולהאיר עינינו בכל מקום שנמצא טעות או פגם, כדי שנוכל לתקנו במהדורות הבאות. העורכים והמבקרים כאחד ששים אל האמת כמוצאי שלל רב, כל הערה או הצעה מתקבלת בכבוד ובהערכה, ונבדקת ונשקלת בכובד ראש.
אמנם אף לא לעדותי הדברים צריכים, שכן כל מה שנכתב כאן ניתן לבדיקה ולבירור בקלות רבה, מאחר שכל העוסקים במלאכת הקודש נקובים בשמותם, ודרכי יצירת הקשר עמהם גלויים וברורים לכל דורש, ומן הדין היה שהמפורסמות הללו לא יהיו צריכות ראיה כל עיקר.
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולהרבות כבוד שמים, וה' הטוב ישמור ויגן על שארית עמו, והאמת והשלום אהבו.
הרב פנחס חזן חתן הגה"ח רבי חיים אורי פריינד שליט"א - חבר הביד"צ העדה החרדית
ארי שבחבורה כתב:צופה_ומביט כתב:עובדה היא שבעם ישראל כולו התקבל פירוש רש"י כאבן יסוד, והלכה למעשה 1. הוא הנלמד בהעברת הסדרא שמו"ת כנפסק בפוסקים, 2. והוא הנלמד לצעירי הצאן בלימוד המקרא.
1. מוכיח שפירוש רש"י אכן נתפס להלכה כביאור פשוטו של מקרא. ולא כפירוש דרשני, וכן שהוא הפירוש הבסיסי [=תרגום] למקרא.
2. מוכיח שפירוש רש"י הוא הבסיס לגישה הנכונה והראשונה למקרא. רק כשפירושו ויסודותיו נטועים מכבר, אפשר ללמוד בעוד דרכים.
פירוש רש"י איננו ביאור פשוטו של מקרא והוא מעולם לא נתפס כך. בשביל זה מספיק לפתוח רמב"ן או כל פרשן אחר שדן בדברי רש"י. כמובן שיש בפירוש רש"י פירושים רבים ע"ד הפשט אבל לצידם ישנם פירושים רבים אף יותר ע"ד הדרש, וכדברי רש"י המפורסמים - 'ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת את המקרא דבר דבור על אופניו', ודווקא התמהיל הזה הוא הוא ייחודו של פירוש רש"י, ומה שהפך אותו לפירוש הבסיסי ביותר למקרא, וזו בדיוק הסיבה שנפסק להלכה שניתן לצאת בו ידי חובת שמו"ת.
יש לציין שגם תרגום אונקלוס איננו ביאור פשוטו של מקרא, ופעמים רבות הוא מתרגם נגד הפשט ע"ד חז"ל, וגם על כך עמדו הרמב"ן ופרשנים אחרים, כך שהמשוואה תרגום=פשט פשוט איננה נכונה.
ולמען יתברר כי כנים דברי אציע הצעה קטנה כוללת דברי, והוא כי למקרא ג' מיני פירושים.
האחד אין כוונתו כ"א לפרש המלות, וממין זה כל לשון לעז שנעתק בהם המקרא. ואנכי היודע ועד, כי בהעתק לעז שלנו ולטינ"ו אין בהם כי אם פירוש המלות בלבד כאשר בלשון אשכנז.
והמין הב' פירוש הענין כפירש"י רמב"ן רלב"ג וזולתם מן המפרשים, וחברו בני אדם פירושים אלו כפי הבנתם וסברותם במקרא. ומגמתם היתה על הרוב הבנת הענין ולא פירוש המלות, ולא פירשו כ"א מלות זרות.
והמין הג' הוא התרגום, שמפרש כל מלה ומלה כאשר יעשו שאר העתקות ויפרש ג"כ במקומות רבים הבנת הענין, אך לא בבאור רחב כרש"י וזולתו מהמפרשים. האמנם המעט המפורש בו הוא מקובל מפי הגבורה, לא כשאר הפירושים שחברוהו בני אדם מדעתם. והמעיין ברמב"ן בפרשת ויגש ופרשת וישמע יתרו ובשאר פרשות, יראה כי בפירוש התרגום דברים נוראים בחכמת הקבלה.
ועתה בפירוש חלוק זה באו דעות הפוסקים. יש מהם שראו כי אין הפרש לתרגום ושאר העתקות כי אין הכוונה אלא המלות, וכיון שהלעז יותר מובן אצלינו מתרגום א"כ כל אחד יוצא בלשון לעז שלו. ויש שראו כי הכוונה היא להבין הענין, ולזה יוצאים בתרגום שמפרש כמה דברים משא"כ בלשון לעז. ולפי דעת זה כ"ש שיוצאים בפירש"י וזולתו מהמפרשים, והוא דעת הרא"ש ויש דעה ג' שאין אדם יוצא אלא בתרגום והיא דעת ר"י ורב עמרם, לפי שפירוש התרגום ניתן בסיני משא"כ בפירושים אחרים.
...דְּבָרַי יזהירו ויצהירו מלשון האשר"י והתוס', שדחו לשון לעז ממה שבתרגום יש בו תוספת הענין וס"ל ששאר פירושים מועילים...
סגי נהור כתב:יש מקומות שרש"י כותב "לא ידעתי פירושו" כשלפניו שלל אגדות ומדרשים, היינו שדעתו אינה נוחה לפרש פשט המקרא על פי אגדות אלו. ואין לך ראיה גדולה מזו שאינו מלקט אלא מפרש, וע"פ מה שלפי דרכו הוא פשט המקרא.
וכבר נשתברו על זה הרבה קולמוסין, כולל בפורום זה עצמו, וכבר אמרו לנכון שיש מחלוקת בין רש"י לשאר הפשטנים מהו "פשט".
צופה_ומביט כתב:המילה "פשט" אינה אומרת "לא עמוק". אלא אומרת "מה כתוב". לפני דרשות, מה באמת כתוב כאן. ולדעת רש"י, כשכתוב ש"בענני ענן על הארץ" תיראה הקשת בענן, מכל הקשר ומובן הפרשה - לא יתכן לפרשו שהכוונה לקשת הטבעית המופיעה בעננים. אלא בהכרח ש"מה שכתוב כאן" הוא כשיעלה חרון אף על הארץ.
בריה נמוכה כתב:כנראה דבריך נאמרו ע"ד הדרוש ללמוד מהשו"ע שפירוש רש"י הוא ע"ד הפשט
והדברים פשוטים שרש"י ליקט את פירושו מכל מדרשי חז"ל. והוא ע"ד הדרוש
סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:המילה "פשט" אינה אומרת "לא עמוק". אלא אומרת "מה כתוב". לפני דרשות, מה באמת כתוב כאן. ולדעת רש"י, כשכתוב ש"בענני ענן על הארץ" תיראה הקשת בענן, מכל הקשר ומובן הפרשה - לא יתכן לפרשו שהכוונה לקשת הטבעית המופיעה בעננים. אלא בהכרח ש"מה שכתוב כאן" הוא כשיעלה חרון אף על הארץ.
באופן עקרוני, לא בהתייחס למקרא, "פשט" הוא התפיסה שעולה מתוך המילים עצמן, כשהמוח מפענח ומבין אותן מעצמו, באופן אוטומטי, ע"פ מכלול הידע וההקשרים שנאספו אצלו בקריאת טקסטים דומים (באופן קצת דומה לדרך פעולתו של תרגום גוגל), לא ע"פ מאמץ פרשני מודע ולא ע"פ הנחות יסוד אחרות שאינן בתוך הטקסט.
הגדרה זו של פשט נחוצה מאוד בלימוד והבנת כל דברי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים. אלא שלענין המקרא (ובמובן מסוים, גם המשנה) לא זו דרך המלך המקובלת ללמדו, אלא דווקא בתיווך דברי חז"ל ועיקרי אמונה כהנחות יסוד.
אם להביא דוגמא מהמקרא, רש"י מלמדנו ש"לאמר" פירושו - לאמר לאחרים (צו זאגן), אבל ללא ספק הפשט האוטומטי הוא - באמרו (זאגנדיק). וידבר ה' אל משה, באמרו לו את הדברים הבאים. וכפי שאמנם מפרשים פשטנים אחרים. הבנה זו עולה מאליה ע"י ההתקלות בתיבה זו פעמים רבות, והיא באה כפי שמוחו של ילד לומד מילים חדשות: ע"י שמיעתן פעמים רבות ופענוחן מתוך ההקשר. ולכן, מחוץ לתחום לימוד המקרא שכלליו אחרים כנ"ל, זהו הפשט.
צופה_ומביט כתב:בנוגע למילה "לאמר",
הפשט האינטואיטיבי מבחינתי הוא "מה בא לומר". היינו הדיבור הוא עצם הפעולה, וה"לאמר" = מה המסר. מה התוכן. והרבה אחרי שכך היה לי מובן ראיתי שכ"כ המלבי"ם.
וזה מיישב מקומות רבים שבהם "לומר לאחרים" לא מסתדר.
מעולם לא עלתה על דעתי הבנה אינטואיטיבית אחרת, ולא שמיע בדעתי כלל ההבנה של "באמרו" [זאגנדיג].
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 623 אורחים