בברכה המשולשת כתב:הנה לשון הגריא"ה, שם עמ' 340:
"כי באמת לא היה שם דין פקוח נפשות, ולא דין מלחמה ממש וגם אלו הי' זה בחול לא היה מקום לא להקהל ולא לעמוד על נפשם. כל הדבר הי' אז עדין רק ככל שעת השמד ממושלי הארץ, אשר לא הי' בידם כי אם או למסור נפשם על קדושת ה' או לברוח מהארץ.
כי אמנם המעשה הזאת היתה עוד טרם אשר עלה על דעתם כי יוכלו להתאחד ולעמוד בקשרי מלחמה עם היונים, ובימים ההם נסו רק כבודדים מתחבאים, עד אשר יעבור חמת המציק אשר כונן להשחיתם.
בני יהודה בימים שלפני זה כבר היו מימים רבים תחלה תחת הפרסיים ואחר זה תחת יד יונים, והם עצמם לא הי' להם לא צבא לוחמים ולא כלי קרב, וגם לא ידעו דבר מלחמה."
ויעויין באריכות דבריו בעמודים הבאים.
בברכה המשולשת כתב:וזה מזכיר לי שלפני כמה שנים, בני הקטן (שהיה אז בן שבע בערך), שאל בליל הסדר, כשסיפרתי קצת על השעבוד - איך זה יכול להיות, למה הם לא הרביצו למצרים?
(ויעויין באבן עזרא המפורסם בבשלח)
בברכה המשולשת כתב:וזה מזכיר לי שלפני כמה שנים, בני הקטן (שהיה אז בן שבע בערך), שאל בליל הסדר, כשסיפרתי קצת על השעבוד - איך זה יכול להיות, למה הם לא הרביצו למצרים?
(ויעויין באבן עזרא המפורסם בבשלח)
עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:הנה לשון הגריא"ה, שם עמ' 340:
"כי באמת לא היה שם דין פקוח נפשות, ולא דין מלחמה ממש וגם אלו הי' זה בחול לא היה מקום לא להקהל ולא לעמוד על נפשם. כל הדבר הי' אז עדין רק ככל שעת השמד ממושלי הארץ, אשר לא הי' בידם כי אם או למסור נפשם על קדושת ה' או לברוח מהארץ.
כי אמנם המעשה הזאת היתה עוד טרם אשר עלה על דעתם כי יוכלו להתאחד ולעמוד בקשרי מלחמה עם היונים, ובימים ההם נסו רק כבודדים מתחבאים, עד אשר יעבור חמת המציק אשר כונן להשחיתם.
בני יהודה בימים שלפני זה כבר היו מימים רבים תחלה תחת הפרסיים ואחר זה תחת יד יונים, והם עצמם לא הי' להם לא צבא לוחמים ולא כלי קרב, וגם לא ידעו דבר מלחמה."
ויעויין באריכות דבריו בעמודים הבאים.
דברים אלה לא ממש מסתדרים עם הכתוב בספר מקבים ובספרי היסטוריה נוספים, המובאים בהערות שם, שהיהודים במערה לא נלחמו מפני שהיה זה בשבת.
כפי שכתבתי דברי דוה"ר הובאו שם בהערות.בברכה המשולשת כתב:וזה מזכיר לי שלפני כמה שנים, בני הקטן (שהיה אז בן שבע בערך), שאל בליל הסדר, כשסיפרתי קצת על השעבוד - איך זה יכול להיות, למה הם לא הרביצו למצרים?
(ויעויין באבן עזרא המפורסם בבשלח)
אכן. זה מזכיר גם את הטענה על קדושי השואה שהלכו כצאן לטבח, מבלי שהטיפשים שטענו אותה יכלו לשער באיזה מצב היו היהודים תחת המגלב הנאצי.
עכ"פ זה לא קשור לנד"ד, כאשר, כאמור, מפורש בספרים שהשבת היא זו שגרמה לכך שלא נלחמו.
הפצת המעיינות כתב:בברכה המשולשת כתב:וזה מזכיר לי שלפני כמה שנים, בני הקטן (שהיה אז בן שבע בערך), שאל בליל הסדר, כשסיפרתי קצת על השעבוד - איך זה יכול להיות, למה הם לא הרביצו למצרים?
(ויעויין באבן עזרא המפורסם בבשלח)
מורדי גיטו וורשה זכו לכוון לדעתו של ילד בן שבע
בברכה המשולשת כתב:וכפי שכתבתי, הכל מבואר בהרחבה בדברי הגרמ"צ נריה זצ"ל בספרו הנ"ל, המצוי באוצר.
בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו: בואו ונלך ונשבות במערה, פן נחלל את יום השבת. וילשינו אותם לפני בגריס.
אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים, ויבואו וישבו על פי המערה.
ויאמרו אליהם: יהודים, צאו אלינו, אכלו מלחמנו ושתו מייננו ומעשינו תהיו עושים.
ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה: זוכרים אנחנו אשר צוונו ה' על הר סיני "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות", עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת.
בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים, הביאו עצים וישרפו על פי המערה, וימותו כאלף איש ואישה.
צופה_ומביט כתב:אגב, המעשה מובא גם במגילת אנטיוכוס:
עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:זה כבר בואר בזמנו ע"י הגריא"ה זצ"ל בדוה"ר א[ ג] עמ' 338 ואילך
ובעקבותיו בהרחבה ע"י הגרמ"צ נריה בספרו מלחמות שבת
(בקצרה- מדין גזירת שמד)
דבריו של דורות הראשונים הובאו בספר מקבים א החדש, עמ' 32 הע' 46.
אינני יודע כיצד גזירת שמד קשורה לכאן. בשעת השמד צריך אדם ליהרג ולא לעבור גם על שאר מצוות, או אפילו מנהגים, אבל אין כל מניעה לכך שילחם ויעמוד על נפשו. ודאי שאם הוא יכול להילחם ולהציל חובה עליו לעשות זאת.
עקביה כתב:עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:זה כבר בואר בזמנו ע"י הגריא"ה זצ"ל בדוה"ר א[ ג] עמ' 338 ואילך
ובעקבותיו בהרחבה ע"י הגרמ"צ נריה בספרו מלחמות שבת
(בקצרה- מדין גזירת שמד)
דבריו של דורות הראשונים הובאו בספר מקבים א החדש, עמ' 32 הע' 46.
אינני יודע כיצד גזירת שמד קשורה לכאן. בשעת השמד צריך אדם ליהרג ולא לעבור גם על שאר מצוות, או אפילו מנהגים, אבל אין כל מניעה לכך שילחם ויעמוד על נפשו. ודאי שאם הוא יכול להילחם ולהציל חובה עליו לעשות זאת.
קיבלתי הערב את המצו"ב.
בדברים אלה יש סוף סוף הסבר כיצד שעת השמד קשורה להימנעות ממלחמה.
יהושפט כתב:לא מצאתי בדברים הללו כדי יישוב, וכי יעלה על הדעת שאם גוי סבור שליהודי אסור להתגונן, ולכן נלחם בו כדי לגרום לו לתגונן ולהעביר על דת, יהיה אסור באמת להתגונן? ולפי מה שהבאת אף באמת כך הדין, ורק מתתיהו הכריע שלהצלת עם ישראל אין דין זה.
ובכלל, אם גוי גוזר שישראל יעשו דבר שנהגו בו להיתר, משום שלפי דעתו המוטעית זהו איסור, ורוצה להעביר על דת, נניח חושב שאסור להם לאכול עוף, ולכן גוזר שיאכלו, האם יש בזה דין ייהרג ואל יעבור? וק"ו אם סובר על מצוה שהיא עבירה וגוזר עליה, וכי אם גוי יחשוב שלהניח תפילין היא עבירה, ולכן גוזר שיניחו תפילין, אז יהיה אסור להניח תפילין? ודין מלחמה להצלת נפשות היא מצוה גמורה.
בברכה המשולשת כתב:יהושפט כתב:א. לא מצאתי בדברים הללו כדי יישוב, וכי יעלה על הדעת שאם גוי סבור שליהודי אסור להתגונן, ולכן נלחם בו כדי לגרום לו לתגונן ולהעביר על דת, יהיה אסור באמת להתגונן? ולפי מה שהבאת אף באמת כך הדין, ורק מתתיהו הכריע שלהצלת עם ישראל אין דין זה.
ב. ובכלל, אם גוי גוזר שישראל יעשו דבר שנהגו בו להיתר, משום שלפי דעתו המוטעית זהו איסור, ורוצה להעביר על דת, נניח חושב שאסור להם לאכול עוף, ולכן גוזר שיאכלו, האם יש בזה דין ייהרג ואל יעבור? וק"ו אם סובר על מצוה שהיא עבירה וגוזר עליה, וכי אם גוי יחשוב שלהניח תפילין היא עבירה, ולכן גוזר שיניחו תפילין, אז יהיה אסור להניח תפילין? ודין מלחמה להצלת נפשות היא מצוה גמורה.
ג. אליבא דאמת, הסיבה המרכזית לכתיבת ספרו הנ"ל של הגרמ"צ נריה זצ"ל הייתה לחלוק על המאמר הנ"ל
צופה_ומביט כתב:אגב, המעשה מובא גם במגילת אנטיוכוס:בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו: בואו ונלך ונשבות במערה, פן נחלל את יום השבת. וילשינו אותם לפני בגריס.
אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים, ויבואו וישבו על פי המערה.
ויאמרו אליהם: יהודים, צאו אלינו, אכלו מלחמנו ושתו מייננו ומעשינו תהיו עושים.
ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה: זוכרים אנחנו אשר צוונו ה' על הר סיני "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות", עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת.
בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים, הביאו עצים וישרפו על פי המערה, וימותו כאלף איש ואישה.
צופה_ומביט כתב:כלומר עולה מכאן בבירור שמלחמת מועטים מול רבים, שאינה ריאלית, אינה מחויבת מצד ההלכה, [ומשכך אולי היא אפילו אסורה, יש ללמוד הנושא ולדעת]. החשמונאים מתוארים במגילת אנטיוכוס כקנאים שפשוט לא יכולים לסבול את הנעשה ולכן קמים ועושים מעשה, ולא שמדובר בהלכה שמחייבת ומבוצעת ביישוב הדעת, עיי"ש הכל. דברים בכיוון זה ראיתי גם אצל הגר"ד לייבל [פשטא לחנוכה תש"פ], ומסביר שעל כן אומרים בהנרות הללו "על ידי כהניך הקדושים" [ובדגש: הקדושים], ואילו הוראת החכמים נעדרת מכל סיפור חנוכה, עיי"ש.
צופה_ומביט כתב:במגילת אנטיוכוס הנימוק של שמירת שבת לא מופיע כנימוק מדוע לא נלחמו ביוונים, אלא מדוע לא יצאו אליהם להיות עושים כמעשיהם.
צופה_ומביט כתב:הלימוד העיקרי מכאן לענ"ד הוא החידוש בדיני שמד שיש חילוק בין היכא שהלחימה ריאלית להיכא שהיא לא ריאלית [יש לחדד יותר מאי משמע "ריאלי", דהיינו כלפי מה, מה המדד. הרי תלוי מה המטרה שלך (במקום ובזמן) ומה אתה רוצה ותוכל להשיג. וגם כלפי המטרה שלך יש לדון מה נחשב מטרה מוצדקת ומשכך מחויבת, ומה לא].
עקביה כתב:צופה_ומביט כתב:הלימוד העיקרי מכאן לענ"ד הוא החידוש בדיני שמד שיש חילוק בין היכא שהלחימה ריאלית להיכא שהיא לא ריאלית [יש לחדד יותר מאי משמע "ריאלי", דהיינו כלפי מה, מה המדד. הרי תלוי מה המטרה שלך (במקום ובזמן) ומה אתה רוצה ותוכל להשיג. וגם כלפי המטרה שלך יש לדון מה נחשב מטרה מוצדקת ומשכך מחויבת, ומה לא].
הלא מחללים שבת עבור הצלת נפש אחת מישראל, ואם יושבי המערה היו יוצאים ונאבקים ביוונים סביר להניח שהיו מגדילים את הסיכוי שימלט משם מישהו, ולכן ראוי וצריך לעשות זאת.
עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:יהושפט כתב:א. לא מצאתי בדברים הללו כדי יישוב, וכי יעלה על הדעת שאם גוי סבור שליהודי אסור להתגונן, ולכן נלחם בו כדי לגרום לו לתגונן ולהעביר על דת, יהיה אסור באמת להתגונן? ולפי מה שהבאת אף באמת כך הדין, ורק מתתיהו הכריע שלהצלת עם ישראל אין דין זה.
ב. ובכלל, אם גוי גוזר שישראל יעשו דבר שנהגו בו להיתר, משום שלפי דעתו המוטעית זהו איסור, ורוצה להעביר על דת, נניח חושב שאסור להם לאכול עוף, ולכן גוזר שיאכלו, האם יש בזה דין ייהרג ואל יעבור? וק"ו אם סובר על מצוה שהיא עבירה וגוזר עליה, וכי אם גוי יחשוב שלהניח תפילין היא עבירה, ולכן גוזר שיניחו תפילין, אז יהיה אסור להניח תפילין? ודין מלחמה להצלת נפשות היא מצוה גמורה.
ג. אליבא דאמת, הסיבה המרכזית לכתיבת ספרו הנ"ל של הגרמ"צ נריה זצ"ל הייתה לחלוק על המאמר הנ"ל
א. ודאי שזה מותר. לכל היותר אפשר לומר שכיון שהבינו שמה שחשוב ליוונים הוא שהם יחללו את השבת, החליטו להחמיר על עצמם ולא לעשות כלום, ומכיון שהייתה זו שעת השמד היה מותר להם להחמיר על עצמם [גם לפי הרמב"ם]. (כל זה בדרך אפשר).
ב. פשוט.
ג. בדברי הרב נריה לא הבנתי כיצד שעת השמד מסבירה את הימנעותם של היהודים מלהילחם.
ד. כל ההסבר הזה יכול להיכנס בדוחק בגרסת מגילת אנטיוכוס לסיפור. בדברי המקורות האחרים קשה יותר להכניס אותו.
זו קושיא טובה על כל הדין של שעת השמד, הרי הגוי שמצווה על כך סובר שזה איסור ואינו יודע את מצות וחי בהם, והר"ז כאילו הוא גוזר עלינו להניח תפילין וכו'. ראה כאן.יהושפט כתב:ובכלל, אם גוי גוזר שישראל יעשו דבר שנהגו בו להיתר, משום שלפי דעתו המוטעית זהו איסור, ורוצה להעביר על דת, נניח חושב שאסור להם לאכול עוף, ולכן גוזר שיאכלו, האם יש בזה דין ייהרג ואל יעבור? וק"ו אם סובר על מצוה שהיא עבירה וגוזר עליה, וכי אם גוי יחשוב שלהניח תפילין היא עבירה, ולכן גוזר שיניחו תפילין, אז יהיה אסור להניח תפילין? ודין מלחמה להצלת נפשות היא מצוה גמורה.
משמע בבירור כשבת קנא, ב: תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי - מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו את השבת. תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת. אמרה תורה: חלל עליו שבת אחד, כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו - כיון שמת אדם, בטל מן המצות... אף בגמרא יומא פה, א: וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?... רבי שמעון בן מנסיא אומר: ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.... ויאמרו איש אל רעהו, אם נעשה כולנו כאשר עשו אחינו, ולא נלחם בגוים על נפשנו ועל תורתנו, עתה מהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ: וייוועצו ביום ההוא לאמור, כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת, נלחם בו, ולא נמות כולנו, כאשר מתו אחינו במחבואים:
https://www.gutenberg.org/files/2848/2848-h/2848-h.htmBut when they would not comply with their persuasions, but continued to be of a different mind, they fought against them on the sabbath day, and they burnt them as they were in the caves, without resistance, and without so much as stopping up the entrances of the caves. And they avoided to defend themselves on that day, because they were not willing to break in upon the honor they owed the sabbath, even in such distresses; for our law requires that we rest upon that day. There were about a thousand, with their wives and children, who were smothered and died in these caves; but many of those that escaped joined themselves to Mattathias, and appointed him to be their ruler, who taught them to fight, even on the sabbath day; and told them that unless they would do so, they would become their own enemies, by observing the law [so rigorously], while their adversaries would still assault them on this day, and they would not then defend themselves, and that nothing could then hinder but they must all perish without fighting. This speech persuaded them. And this rule continues among us to this day, that if there be a necessity, we may fight on sabbath days
בברכה המשולשת כתב:ויעויין בהרחבה רבה בדברי הגרמ"צ נריה זצ"ל בספרו הנ"ל להפריך את דברי יב"מ.
Alexander, the son of Theodorus, the ambassador of Hyrcanus, the son of Alexander, the high priest and ethnarch of the Jews, appeared before me, to show that his countrymen could not go into their armies, because they are not allowed to bear arms or to travel on the sabbath days... I do therefore grant them a freedom from going into the army, as the former prefects have done
מקדש מלך כתב:האם כל המתדיינים והמפלפלים לוקחים בחשבון שהדיון הוא על דקדוק לשונו של מקור שנשמר (אם איני טועה) רק ביוונית?
כלומר, היה סיפור כלשהוא על החלטה לא לחלל שבת, ואחר כך כן לחלל.
אין לנו מושג מי כתב אותה, ומהי מידת הבנתו בתורה ובהלכה.
אחר כך תורגם ליוונית (על ידי גוי?) לפני קרוב אלפיים שנה (בסטנדרטים המפורסמים של הדיוק שנהגו אז, בפרט בנושאים הלכתיים...).
וכיום תורגם שוב לעברית.
נא תקנוני אם אני טועה.
וכעת להמשך הדיון.
צופה_ומביט כתב:... ולכן חשוב מה שכתוב ואיך שכתוב במגילת אנטיוכוס. שגאונים וראשונים קיבלוה ללא סייג כמקורית ונאמנה.
באמונתו כתב:תבוא ברכה על אלו, באשר כוונתם רצויה, לסתום פי הכופרים והפוקרים בתורה שבע"פ, בטענה הנפסדת, שכולה התפתחות מאוחרת (כפי שנהג כעת, למרבה הבושה והחרפה, הפרופ' י"א, בספרו החדש, בו הקדיח תבשילו ברבים).
בכדי שלא יהיה להם פתחון פה, נדחקו רבנים מסוימים נגד עובדות מתועדות לפי פשוטם.
קו ירוק כתב:צופה_ומביט כתב:... ולכן חשוב מה שכתוב ואיך שכתוב במגילת אנטיוכוס. שגאונים וראשונים קיבלוה ללא סייג כמקורית ונאמנה.
איזה ערך היסטורי יש למגילת אנטיוכוס מול מקבים? אין פה דיון בכלל!
באמונתו כתב:באמת, אף במקומות אחרים מדברי יוסף בן מתתיהו בספרו הנ"ל שם, מפורש שהיהודים נמנעו בשבת מלחימה, והיתר זה הוא אכן חידוש של מתתיהו ובניו ובית דינו.
יהושפט כתב:אם אתה מסכים עם ב', אז נפל כל התירוץ, הרי היתה להם מצוה של הצלת נפשות הדוחה שבת, ובכה"ג היה עליהם לחלל שבת ולא להחמיר ליהרג, אף שלפי דעתם של היוונים קיום המצוה הזו, הוא נצחון מבחינתם שהם חיללו שבת [ואפילו לפי החולקים על הרמב"ם].
צופה_ומביט כתב:אלא נושא המלחמה, כדבר בפני עצמו, לא עלה כלל על הפרק, כי לא היה ריאלי להילחם ביוונים.
צופה_ומביט כתב:קו ירוק כתב:צופה_ומביט כתב:... ולכן חשוב מה שכתוב ואיך שכתוב במגילת אנטיוכוס. שגאונים וראשונים קיבלוה ללא סייג כמקורית ונאמנה.
איזה ערך היסטורי יש למגילת אנטיוכוס מול מקבים? אין פה דיון בכלל!
לא צריך לצעוק...
אני לא בקי מספיק בנושא, ואדרבה, אשמח לסיכום מוסמך מתומצת ובהיר של נושא האמינות ההיסטורית של מגילת אנטיוכוס ושל ספרי מקבים, כ"א לחוד וזה לעומת זה.
תודה רבה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 608 אורחים