כתב הרמב''ן: היה ללוט זכות בהפצירו בהם והיה לו חפץ טוב בהכנסת אורחים, והיו ממאנים כדי לזכותו, ולכן שמעו לו בסוף, כי מתחלה לא היו רוצים לבא לביתו, כי אינו צדיק תמים".
ולכאו' סותר עצמו מיניה וביה - האם מה שמיאנו הוא "כדי לזכותו" בהפצרה, אע''פ שמתחילה התכוונו לבוא אליו -
או שבאמת "מתחלה לא היו רוצים לבא לביתו, כי אינו צדיק תמים"?
ועוד, שגם אחרי שהפציר בהם עדיין "אינו צדיק תמים", ומה השתנה אם כן? לא איש מלאך ויכזב, ובן אדם ויתנחם!