בשו"ת מהרש"ם ח"ז סי' מ"ו איתא תשובה חריגה בעניין מחלוקת צאנז-רוז'ין הידועה
והנה ידוע כי חיים בלוך זייף תשובות של המהרש"ם, ונדפס בשם רבי צבי שיינקר שיש ערעור על התשובה הנ"ל, הדבר מזכיר את הערעור על תשובתו בעניין מצת מכונה.
האם מאן דהוא יכול להוסיף פרטים על תשובה זו? היש מישהו שכתב בעניינה לאשר מקוריותה או זיופה?
וז"ל התשובה (שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן מח):
שוכט"ס לכבוד הרב החסיד המופלג בתוי"ר מו"ה... נ"י.
מכתבו הגיעני ומפני רוב טרדות לא עלתה בידי להשיב עד היום.
ובדבר מה ששאל אם יש חשש על השו"ב הנוסעים לצדיקי הדור מטשארטקוב וכו' מכח האיסור של הגה"צ אבד"ק צאנז ז"ל ושאר גדולים שנצטרפו עמו, והוי דבר שנאסר במנין. הנה ידע ידידי כי בעת שהי' הרעש הייתי אז אבד"ק פאטאק והייתי מן המסתופפים בצל מרן הגה"ק מזידיטשוב זי"ע וידעתי את כל הנעשה ויען כי הייתי אז סמוך לטשארטקוב נתברר לפני בבירור גמור שכל הגב"ע שנשלחו לצאנז אחד הצדיקים הקדושים הנ"ל הי' רק מצד ההולכים אחרי דיעות זרות מינות ואפיקורסות וכל תאוות הזמן ר"ל והכל שקרים וכזבים ולכן לא עלה בלבי שום צד חשש ע"י האיסור הנ"ל, והגם שהי' אז בידי להיות נזהר משחיטת שו"ב הללו כי הי' לי גם שו"ב אחר בכ"ז אכלתי ואוכל עוד כי הדבר מפורש בתשו' הריב"ש סי' תצ"ח ומהרשד"ם חאהע"ז סי' י"ז דהיכי דחכם אסר מפני שהשאלה הי' לפניו בשינוי מכפי האמת ליכא דין חכם שאסר וגרע מטעה בדבר משנה ומכ"ש בכה"ג שנוגע לחיי נפשות רבות כל מי שירצה להחמיר הוא עתיד ליתן את הדין לשפוך דם נקיים חנם, ולכן הגם אשר עמדתי מרחוק מאד, ולא נתערבתי לשוב /לשום/ צד אבל האמת הי' טמון בלבי והאמת עד לעצמו. ובפרט על השו"ב שלא הי' אז בזמן ההוא גם לפי דעתם וטעותם לא חל עליהם האיסור כלל.
וגדולה מזו מבואר בהג"א רפ"ק דכתובות דהא דאין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו אא"כ וכו' היינו דוקא בלא נתהוה שינוי אבל בנתהוה שינוי בכל גווני יוכלו להתיר דאפשר שאם היו יודעים מהות השינוי היו מודים להתיר ובתשו' שער אפרים כמדומה בסי' קל"א, או קל"ג כי אינו לפני והאריך בראיות ברורות להחזיק הדברים. ומכ"ש בנ"ד שהי' מעיקרא בטעות. וגם מבואר בתשו' מבי"ט ח"א סי' קנ"ו דאם החכם אסר כל המין בהמות ל"ש בזה דין שאחד"א =שוויה אנפשי' חתיכה דאיסורה= ולא דין כבוד החכם ולא חל האיסור רק על אותה בהמה שהיתה לפניו ע"ש ומכ"ש היכי דאסר מין אנשים דלא חל איסורו ומכ"ש שלא חל על אותן שלא היו אז עוד שו"ב בזמן ההוא. וגם מבואר בב"ח חו"מ סי' כ"ה דאחר מותו של החכם, אפי' באותה העיר יכולים להתיר מה שאסר והביא ראי' מש"ס דעירובין דף פ"ו ודלא כהש"ג פ"ק דע"ז ובתשו' א' לק' קעשינוב הארכתי מכמ"ק בענין זה ובפרט בנד"ד אשר הדבר ברור כי עתה בהיות הגאון אבד"ק צאנז בעלמא דקשוט נתברר ונודע לו האמת שטעה פשיטא דאין לחוש לאיסור, ועבדינן מלתא דניחא לי', ומה ששאל איך יתכן שנזדמן טעות לפני הגה"צ הנ"ל בדבר גדול כזה, הנה כבר נודע דברי תוס' בכמ"ק דדוקא במידי דאכילה, וגם מבואר בתוס' גיטין ויבמות צ"ט, דהיכי דמאכיל לאחרים ל"ש דבר זה, ויוכל לבא לידי תקלה וכבר הי' כן לעולמים במחלוקת הגאון ר' יונתן ור"י עמדין וכהנה וכהנה ולכן אין להעלות על הדעת שום נדנוד חשש, גם למהדרין מן המהדרין.
ולכן גם אז לא נזהרתי, ואכלתי מבשר זביחתם, וכל המוציא לעז עתיד ליתן את הדין, ועלינו יערה רוח הבורא כנפש ידידו דו"ש.
תמצית העניין לגבי זיופי תשובות מהרש"ם (מתוך תיאור ארכיון חיים בלאך שעומד למכירה ב'ווינערס'):
4. מקבץ [4] מכתבים בעניין זיוף 'שו" ת מהרש" ם מברעזאן'. אחד מזיופיו ה'מוצלחים' והשערורייתיים של הרב בלוך, היה זיופם של כביכול מאות 'תשובות' של מהרש" ם אב" ד ברעזאן מענקי פוסקי גליציה, שבלוך 'אימצו' כרבו המובהק. והוא מציג את עצמו כמצילם של מאות מתשובותיו, בה בשעה שכולם היו פרי זיופו (עובדה המצריכה כשלעצמה מחקר מקיף).
בשנת תשי" ד שולח הרב בלוך אל המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון (נכדו של המהרש" ם מברעזאן), את מחברתו נגד הרב הנקין, והלה לא הגיב. לקראת סוף החורף כותב לו בלוך שמעריצי המהרש" ם מתפלאים היכן כל אלפי תשובותיו של המהרש" ם?! כשכוונתו, כנראה, לעורר אצלו סקרנות והתעניינות על 'התשובות' [המדומות] אשר תחת-ידו. המגיד הירושלמי, משיבו, שאל יחיה באשליה, בכך שבידו עשרות כרכים מכת" י זקנו, ואדרבה, באם הוא כל כך להוט אחרי הפצת תורתו, שיתרים בארגוני צדקה וחסד באמריקה למען מפעל חשוב זה. בלוך פונה לרבי שלום שבדרון – המגיד הירושלמי, שהקדיש את חייו לההדרת כתבי זקנו המהרש" ם, עם הצעה למסור / לרכוש את מאות התשובות. כן מבקש בלוך הימנו 'הסכמה' לחיבורו 'מהרש" ם הפוסק האחרון' (הפנייה היא מחשון תשט" ו, קודם שפרסם את הספר) רבי שלום שבדרון מתחמק ממנו, במטבעות לשון של ענווה ובורח מהכבוד. והלה אכן הדפיס את חיבורו באותה שנה, ללא שום הסכמה.
מצ"ב הקטעים (מקובץ בית אהרן וישראל שנה ט' גליון ג') בעניין תשובת המצות: