יעקל כתב:מחפש מ"מ בדין אם אפשר לצאת י"ח מצוות זכירת מעשה עמלק וכו' בקרה"ת דפורים.
עכ"פ בדיעבד
איתן נוי כתב:ראיתי בספר חזון עובדיה פורים דעה שמעיקר הדין גם מי שלומד מסכת מגילה יוצא יד"ח מחיית עמלק. כדאי לראות שם את הסוגייא, מחכים.
הבאר ההיא כתב:בגליון אהלי שבת האחרון בעמוד הראשון, הובאה דעת הר"ש על תורת כהנים שבלימוד הלכות מגילה מקיימים מצות זכור, ובהערת הגרד"ל טרח להוכיח שאין זו דרשה גמורה אלא אסמכתא (וממילא הקיום הוא רק מדרבנן), עוד כתב הגרד"ל מסברא שגם אם זה היה דאורייתא בודאי לא היו יוצאים בזה את החיוב של זכור אלא שגם בזה מקיימים מצוה אבל לא יכול להיות תחליף לזכירת מעשה עמלק עצמו.
הבאר ההיא כתב:איתן נוי כתב:ראיתי בספר חזון עובדיה פורים דעה שמעיקר הדין גם מי שלומד מסכת מגילה יוצא יד"ח מחיית עמלק. כדאי לראות שם את הסוגייא, מחכים.
בגליון אהלי שבת האחרון בעמוד הראשון, הובאה דעת הר"ש על תורת כהנים שבלימוד הלכות מגילה מקיימים מצות זכור, ובהערת הגרד"ל טרח להוכיח שאין זו דרשה גמורה אלא אסמכתא (וממילא הקיום הוא רק מדרבנן), עוד כתב הגרד"ל מסברא שגם אם זה היה דאורייתא בודאי לא היו יוצאים בזה את החיוב של זכור אלא שגם בזה מקיימים מצוה אבל לא יכול להיות תחליף לזכירת מעשה עמלק עצמו.
יעקל כתב:מחפש מ"מ בדין אם אפשר לצאת י"ח מצוות זכירת מעשה עמלק וכו' בקרה"ת דפורים.
עכ"פ בדיעבד
איתן נוי כתב:באמונתו כתב:בגד מאובק, אינו מוגדר כ"גוף זר", רק כבגד מלוכלך.
כלל זה נקוט בידך, דברים אלו וכיוצא בהם, תלויה הגדרתם בהתאם לתפיסתם בעיני הבריות תמיד דווקא, מה נחשב חפץ מקולקל, מה נחשב גוף זר ומניעה חיצונית, ומה נחשב בגד מטונף.
וכי לא ברור לך שיש הבדל בין חתיכת טישו התקועה בצילינדר שניתן להוציאה ע"י נשיפה קלה לבין חתיכת ברזל התקועה וכדי להוציאה צריך בעל מקצוע?
עזריאל ברגר כתב:הבאר ההיא כתב:בגליון אהלי שבת האחרון בעמוד הראשון, הובאה דעת הר"ש על תורת כהנים שבלימוד הלכות מגילה מקיימים מצות זכור, ובהערת הגרד"ל טרח להוכיח שאין זו דרשה גמורה אלא אסמכתא (וממילא הקיום הוא רק מדרבנן), עוד כתב הגרד"ל מסברא שגם אם זה היה דאורייתא בודאי לא היו יוצאים בזה את החיוב של זכור אלא שגם בזה מקיימים מצוה אבל לא יכול להיות תחליף לזכירת מעשה עמלק עצמו.
אגב, לכאורה דעת הרמב"ם בספר המצוות שמצוות זכירת עמלק איננה נוהגת בזמן הזה מדאורייתא - שכן לא מנאה בששים המצוות ה"הכרחיות" (שהארכתי בביאור מניינן במ"א)
בטעם שאין הרמב"ם מונה המצווה הזו בין ס' מצוות הכרחיות, כפי הנראה, היינו מפני שלדעתו מדובר בחובת ציבור, כדבריו אצל מחיית עמלק, שם בספר המצוות לרמב"ם - סיום מצוות עשה:והמצוה הקפ"ז היא שצונו להרוג שבעה עממין ולאבדם... ואולי יחשוב חושב כי זו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבע' עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין עניין נוהג לדורות, ואינו נוהג לדורות. וזה, כי הצווי שנגמר בהגיע תכליתו, מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע, לא ייאמר בו אינו נוהג לדורות, אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב, כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי, ויכריתהו עד אחריתו, כמו שיהיה במהרה בימינו, כמו שהבטיחנו יתעלה (ס"פ בשלח) כי מחה אמחה את זכר עמלק, [הנאמר אז, שאמרו יתעלה (שבמ' קפח) תמחה את זכר עמלק] אינו נוהג לדורות. זה לא ייאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור, כל זמן שנמצא מזרע עמלק, מצוה להכריתו. וכן להרוג שבע' עממין ולאבדם, צווי נצטוינו בו, והוא מלחמת מצוה, ואנחנו מצווים לחטט אחריהם ולרדפם בכל דור ודור עד שיכלו ולא ישאר מהם איש. וכן עשינו עד אשר תמו ונכרתו על ידי דוד ונתפזרו הנשארים ונתערבו בין האומות עד שלא נשאר להם שם. ולא בעבור שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו בה להרגם אינה נוהגת לדורות, כמו שלא נאמר במלחמת עמלק אינה נוהגת לדורות, ואפילו אחר כלותם ואבדם. מפני שאלה המצות, אינן נקשרות בזמן, ולא במקום מיוחד, כמו המצות המיוחדות במדבר (הנז' שרש ג) או במצרים, אבל הם נקשרות בו כל זמן שיימצא שיהיה איפשר בו הצווי ההוא. ובכלל הנה ראוי לך להבין ולדעת ההבדל אשר בין המצוה ובין הדבר שנצטוינו עליו. כי פעמים תהיה המצוה נוהגת לדורות, אבל יהיה הדבר שנצטוינו עליו כבר נעדר באחד מן הדורות. ולא בהעדר הדבר שנצטוינו עליו, תשוב המצוה אינה נוהגת לדורות. אבל תהיה אינה נוהגת לדורות כשיהיה הענין בהפך, והוא שיהיה דבר אחד נמצא בעניין אחד מן הענינים, והיה חייב לעשות בו מעשה אחד או משפט אחד בזמן אחד מן הזמנים, והוא היום בלתי נוהג, ואעפ"י שהדבר ההוא נמצא באותו ענין. כמו לוי זקן שהיה פסול במדבר (בהעל' ח כה), והוא כשר אצלנו היום, כמו שהתבאר במקומו (חולין כד א שרש ג עמ' צז, כלי המקדש פ"ג ה"ח). והבין זה השרש ושים אותו בלבבך:
וכשתשתכל כל אלו המצות שקדם זכרם, הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק...
באמונתו כתב:איתן נוי כתב:באמונתו כתב:בגד מאובק, אינו מוגדר כ"גוף זר", רק כבגד מלוכלך.
כלל זה נקוט בידך, דברים אלו וכיוצא בהם, תלויה הגדרתם בהתאם לתפיסתם בעיני הבריות תמיד דווקא, מה נחשב חפץ מקולקל, מה נחשב גוף זר ומניעה חיצונית, ומה נחשב בגד מטונף.
וכי לא ברור לך שיש הבדל בין חתיכת טישו התקועה בצילינדר שניתן להוציאה ע"י נשיפה קלה לבין חתיכת ברזל התקועה וכדי להוציאה צריך בעל מקצוע?
זה לא רלוונטי כמה אנרגיה צריך להוציאו, רק חשובה ההגדרה, האם מדובר בתיקון דלת שבורה ומקולקלת, או בשחרור דלת תקועה.
באמונתו כתב:תשאל גוי (שאינו יודע על מלאכות שבת), אם לפנינו דלת שבורה ומקולקלת, או רק דלת תקועה שצריך לשחרר?
דברים פשוטים מאוד! מדוע להתעקש?
באמונתו כתב:עזריאל ברגר כתב:הבאר ההיא כתב:בגליון אהלי שבת האחרון בעמוד הראשון, הובאה דעת הר"ש על תורת כהנים שבלימוד הלכות מגילה מקיימים מצות זכור, ובהערת הגרד"ל טרח להוכיח שאין זו דרשה גמורה אלא אסמכתא (וממילא הקיום הוא רק מדרבנן), עוד כתב הגרד"ל מסברא שגם אם זה היה דאורייתא בודאי לא היו יוצאים בזה את החיוב של זכור אלא שגם בזה מקיימים מצוה אבל לא יכול להיות תחליף לזכירת מעשה עמלק עצמו.
אגב, לכאורה דעת הרמב"ם בספר המצוות שמצוות זכירת עמלק איננה נוהגת בזמן הזה מדאורייתא - שכן לא מנאה בששים המצוות ה"הכרחיות" (שהארכתי בביאור מניינן במ"א)
בספר המצוות לרמב"ם - מצות עשה קפז:בטעם שאין הרמב"ם מונה המצווה הזו בין ס' מצוות הכרחיות, כפי הנראה, היינו מפני שלדעתו מדובר בחובת ציבור, כדבריו אצל מחיית עמלק, שם בספר המצוות לרמב"ם - סיום מצוות עשה:והמצוה הקפ"ז היא שצונו להרוג שבעה עממין ולאבדם... ואולי יחשוב חושב כי זו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבע' עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין עניין נוהג לדורות, ואינו נוהג לדורות. וזה, כי הצווי שנגמר בהגיע תכליתו, מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע, לא ייאמר בו אינו נוהג לדורות, אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב, כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי, ויכריתהו עד אחריתו, כמו שיהיה במהרה בימינו, כמו שהבטיחנו יתעלה (ס"פ בשלח) כי מחה אמחה את זכר עמלק, [הנאמר אז, שאמרו יתעלה (שבמ' קפח) תמחה את זכר עמלק] אינו נוהג לדורות. זה לא ייאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור, כל זמן שנמצא מזרע עמלק, מצוה להכריתו. וכן להרוג שבע' עממין ולאבדם, צווי נצטוינו בו, והוא מלחמת מצוה, ואנחנו מצווים לחטט אחריהם ולרדפם בכל דור ודור עד שיכלו ולא ישאר מהם איש. וכן עשינו עד אשר תמו ונכרתו על ידי דוד ונתפזרו הנשארים ונתערבו בין האומות עד שלא נשאר להם שם. ולא בעבור שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו בה להרגם אינה נוהגת לדורות, כמו שלא נאמר במלחמת עמלק אינה נוהגת לדורות, ואפילו אחר כלותם ואבדם. מפני שאלה המצות, אינן נקשרות בזמן, ולא במקום מיוחד, כמו המצות המיוחדות במדבר (הנז' שרש ג) או במצרים, אבל הם נקשרות בו כל זמן שיימצא שיהיה איפשר בו הצווי ההוא. ובכלל הנה ראוי לך להבין ולדעת ההבדל אשר בין המצוה ובין הדבר שנצטוינו עליו. כי פעמים תהיה המצוה נוהגת לדורות, אבל יהיה הדבר שנצטוינו עליו כבר נעדר באחד מן הדורות. ולא בהעדר הדבר שנצטוינו עליו, תשוב המצוה אינה נוהגת לדורות. אבל תהיה אינה נוהגת לדורות כשיהיה הענין בהפך, והוא שיהיה דבר אחד נמצא בעניין אחד מן הענינים, והיה חייב לעשות בו מעשה אחד או משפט אחד בזמן אחד מן הזמנים, והוא היום בלתי נוהג, ואעפ"י שהדבר ההוא נמצא באותו ענין. כמו לוי זקן שהיה פסול במדבר (בהעל' ח כה), והוא כשר אצלנו היום, כמו שהתבאר במקומו (חולין כד א שרש ג עמ' צז, כלי המקדש פ"ג ה"ח). והבין זה השרש ושים אותו בלבבך:וכשתשתכל כל אלו המצות שקדם זכרם, הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק...
עזריאל ברגר כתב:אתה מערבב בין מצוות מחיית עמלק, שלכו"ע ניתן לקיימה רק כשיד ישראל תקיפה וכו', לבין מצוות זכירת עמלק, שכמדומני י"א שהיא מחויבת רק כשמתכוננים לבצע בפועל את מחייתו ("להקדים זכירה לעשיה") כשמואל שזכר את מעשי עמלק לפני שציווה את שאול למחותם. ונלפענ"ד שהרמב"ם בספר המצוות סבור כשיטה זו.
שימו לב: המצווה נוהגת לדורות, אך לא בזמן הזה. ככל המצוות התלויות בהיות ישראל על אדמתם וכדו'.
באמונתו כתב:עזריאל ברגר כתב:אתה מערבב בין מצוות מחיית עמלק, שלכו"ע ניתן לקיימה רק כשיד ישראל תקיפה וכו', לבין מצוות זכירח עמלק, שכמדומני י"א שהיא מחויבת רק כשמתכוננים לבצע בפועל את מחייתו ("להקדים זכירה לעשיה") כשמואל שזכר את מעשי עמלק לפני שציווה את שאול למחותם. ונלפענ"ד שהרמב"ם בספר המצוות סבור כשיטה זו.
שימו לב: המצווה נוהגת לדורות, אך לא בזמן הזה. ככל המצוות התלויות בהיות ישראל על אדמתם וכדו'.
בדיוק ההיפך, כי אם מצוות מחיית עמלק למעשה, נוהגת תמיד, כ"ש שזכירתה נוהגת תמיד.
מצווה נוהגת לדורות אך לא בזמן הזה, הינו דבר והיפוכו במשפט אחד.
אור עולם כתב:בעל קורא במנחה הפך קרסים וקרשים וכבר הכניסו הס"ת
האם צריכים להוציאו שוב?
(עיי' שו"ע או"ח סי' קל"ז ג', ובביה"ל קמ"ב ד"ה מחזירין).
איתן נוי כתב:היום הוציאו ב' ספרי תורה (פ"ש ופרה) עשו הגבהה.
לאחר ההגבהה ראו שהספר המהודר יותר מכוון על פ"ש ולכן גללוהו לפרשת פרה ואת פרה לפ"ש.
האם היו צריכים להגביה שוב, דסו"ס לא גללו את מקום הקריאה הנכון בספר בו יקראו את הקריאה הרצויה?
מאימתי חלה חובת מצוות זכירה ומחייה של כל שנה ושנה ? מר"ה ? מר"ח אדר ?
עזריאל ברגר כתב:אור עולם כתב:בעל קורא במנחה הפך קרסים וקרשים וכבר הכניסו הס"ת
האם צריכים להוציאו שוב?
(עיי' שו"ע או"ח סי' קל"ז ג', ובביה"ל קמ"ב ד"ה מחזירין).
הבאת שהביה"ל נשאר בזה בצ"ע. וכי אתה מצפה שאנחנו נכריע בספקותיו של מרנא החפץ חיים?!
אך כמדומני שרגילים להקל בספק זה.
e: לא אמר ברכת השכיבנו והציבור התחילו שמונה עשרה
כדכד כתב:
חרסון כתב:
כדכד כתב:
בסימן ק"ט מבואר שהמוצא צבור מתפללים לא יצטרף אליהם אא"כ משער שיספיק לסיים לפני קדושה או מודים והבה"ל שם מסתפק במי שמתחיל עם הצבור ומאריך יותר מהם ולא יספיק לסיים עד קדושה האם יכול להתפלל אתם והצד לחלק הוא שכשמאחר אחרי הצבור אינו תפלה בצבור גמור וכשמתחיל עם הצבור זה תפלה בצבור גמור ומכאן מדייק הגרז"נ גולדברג שליט"א שהמתפלל לאחר שהתחילו הצבור נחשב תפלה בצבור אלא שאינו תפלה בצבור גמור.
יתכן שיש נפקותא בשאלה כאשר המתפלל והגיע להשכיבנו כשהצבור התחילו עמידה אםלא יספיק לסיים לפני שיאמרו קדיש
בשם החזו"א נמסר שהוא תמה על עצם העלאת ספק מעין זה.
לאיזה צד הוא תמה?
אני שאלתי את הרב זלמן נחמיה גולדברג איך לנהוג בנדון ספק זה והוא השיב לי בתמיה: הבה"ל מסתפק ואינו יודע את התשובה אז אתה רוצה שאני אגיד לך?
אני יכול להבין אם החזו"א חולק על הבה"ל אבל לתמוה על עצם הספק נראה לי תמוה
איתן נוי כתב:למישהו ידוע אינפורמציה בענין סחיטת "קלמנטינות" שמיטה?
עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:עזריאל ברגר כתב:אתה מערבב בין מצוות מחיית עמלק, שלכו"ע ניתן לקיימה רק כשיד ישראל תקיפה וכו', לבין מצוות זכירח עמלק, שכמדומני י"א שהיא מחויבת רק כשמתכוננים לבצע בפועל את מחייתו ("להקדים זכירה לעשיה") כשמואל שזכר את מעשי עמלק לפני שציווה את שאול למחותם. ונלפענ"ד שהרמב"ם בספר המצוות סבור כשיטה זו.
שימו לב: המצווה נוהגת לדורות, אך לא בזמן הזה. ככל המצוות התלויות בהיות ישראל על אדמתם וכדו'.
...
שורתך האחרונה מוכיחה לכאורה שלא למדת - או שמא שכחת - את השורש השלישי בהקדמתו של הרמב"ם לספר המצוות. ואבארנו כאן בקצרה:
מצווה שאינה נוהגת לדורות - היא מצווה שהקב"ה ציווה אותה עד זמן מסוים בלבד, ואחר כך בטלה לגמרי, כגון איסור העליה להר סיני, שהיה בו חיוב סקילה, ולאחרי סיום מעמד-הר-סיני ("במשוך היובל") - הותר לגמרי. ועד"ז ציווים נוספים שנאמרו ע"י משה רבינו, והיו לשעתם בלבד.
אבל יש מצוות רבות שנוהגות לדורות, ואינן נוהגות בזמן הזה, והן מתחלקות לשני סוגים:
א. מצוות שאין לנו הכח לקיימן, כגון האיסור להושיב עובדי עבודה זרה בארץ הקודש, שהוא איסור שנוהג לדורות, אלא שמפני האיבה וכו' אנחנו נותנים להם לשבת בינינו ואפילו נותנים להם זכויות אזרח וכו' רח"ל.
ב. מצוות שמן התורה אינן מחויבות מפני סיבות מסוימות, כגון כל דיני נפשות, שאינם נוהגים כשאין הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית.
ישנו סוג נוסף, של מצוות שנוהגות בזמן הזה, אך לא כל יהודי מתחייב בהן, כגון פדיון הבן או השבת הגזלה.
ששים המצוות ה"הכרחיות" שמנה הרמב"ם (בסיום חלק מצוות-עשה שבספר המצוות שלו) - הן מצוות שכל יהודי "רגיל" (שעוסק במסחר, וגר בבית, ויש לו ילדים) מקיים אותן בפועל.
ועפכ"ז אפשר לומר שלדעת הרמב"ם מצוות מחיית עמלק היא או מהסוג הראשון שמניתי (שאין לנו כח מפני האיבה לקיימן) או מהסוג השלישי (שלא כל אדם זוכה לקיימן, כי לא כל אדם נתקל בעמלקי).
אבל מצוות זכירת עמלק הוקשה לי מפני מה לא מנאה הרמב"ם, ולכן נראה שדעתו היא שמצווה זו איננה חובה יומית או שנתית וכדו', אלא רק בבואנו למחות.
באמונתו כתב:הגדרתך כי "יש מצוות רבות שנוהגות לדורות, ואינן נוהגות בזמן הזה", היא בדותא.
עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:...
להלן כמה מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה (מדאורייתא!), ומנאן הרמב"ם למרות שאינו מונה מצוות שאינן נוהגות לדורות:
א. ד מיתות בית דין ותליית הנהרג.
ב. יובל.
ג. דיני בתי ערי חומה ושדי אחוזה.
ד. כל דיני עבדים עבריים.
ה. השמטת כספים בשביעית (משא"כ השמטת קרקעות - נראה שלדעת הרמב"ם נוהגת בזמן הזה מדאורייתא, כמו שכתבו נושאי כליו).
כמדומני שיש בהנ"ל כ20 מצוות, שמן התורה בטלו "עד עמוד כהן לאורים ולתומים" (לאו דווקא, אלא השתמשתי בפסוק כמליצה).
ולמעשה אתה מסכים שלפי הרמב"ם מצוות זכירת עמלק איננה כוללת מדאורייתא את קריאת פרשת זכור וכדו', ומאותו הטעם שכתבתי - שהיא נסמכת למצוות המחיה, ולא מצוה עצמאית כמו "זכור את יום השבת", ולא דמה כוס של חומץ לכוס של קונדיטון.
ובהקדמה למניין המצוות:ומהם גם כן מצות, אינן נוהגות אלא בהיות הבית קיים, כגון חגיגה וראיה (נב - ג) ומצות הקהל (טז) וכבר זכרנום אחת אחת [ובכללות בהקד' עמ' רב:]...
המשמעות שם, אשר תנאי הבית, שווה הוא לשאר תנאים מצויים במצוות אחרות, אשר שם מנויים בדבריו, ואינם מוגדרות כמין נפרד.ועוד כשאזכור המצות שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל או בפני הבית, יהיו עשה או לא תעשה, אומר וזה אינו חובה אלא בארץ ישראל (עש' עט קכ - לט קמד קנג קעו קפב קפה, ל' קצב - ג רי רטו - ז רכ - ז רל רמו) או בפני הבית (ע' קכה קכח קעא קעו וסוף העשין)...
וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה (סנה' ב א, טז א, כ ב, ה' סנה' פ"ה סה"א מלכים פ"ה ה"ב) וכהן גדול, כמו שאמר (פינחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד (עי' סנה' טז א). ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים, כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות, או בעבודות, או במיתות בית דין, או בסנהדרין, או בנביא ומלך, או מלחמת מצוה, או מלחמת רשות, לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית. כי זה מבואר ממה שזכרנו. ומה שאפשר שיסופק בו, אעורר עליו בעזרת האל:
באמונתו כתב:...אינם נוהגים שלא בפני הבית, כלשונו בהקדמה למניין המצוות:וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה (סנה' ב א, טז א, כ ב, ה' סנה' פ"ה סה"א מלכים פ"ה ה"ב) וכהן גדול, כמו שאמר (פינחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד (עי' סנה' טז א). ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים, כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות, או בעבודות, או במיתות בית דין, או בסנהדרין, או בנביא ומלך, או מלחמת מצוה, או מלחמת רשות, לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית. כי זה מבואר ממה שזכרנו. ומה שאפשר שיסופק בו, אעורר עליו בעזרת האל:
הרי כך לשונו בהקדמה למניין המצוות:ומלחמת עמלק היא מלחמת מצוה גם כן
בהכרחיות, אין המחייה ולא הזכירה נמנים מטעם אחר כנ"ל, מלבד היותם תלויים בבית כנ"ל.וגם כן בזכרי המצות שאין הנשים חייבות בהן, יהיו עשה (י - יד יח לז נב - ג נז - ח פ פח - ט קיב קלב קסא קסח - עא ריב - טו ובסוף העשין) או לא תעשה (מג - ד קנו קסו) אומר וזאת אין הנשים חייבות בה. וידוע שאין הנשים דנות ולא מעידות (עדות רפ"ט) ולא מקריבות קרבן בידיהן, ולא נלחמות במלחמת רשות. וכל מצוה שהיא תלויה בבית דין, או בעדים, או בעבודה, או במלחמת רשות, לא אצטרך שאומר בה וזאת אין הנשים חייבות בה. כי זה תוספת הדבור, אין בו צורך.
באמונתו כתב:השאלה לרמב"ם, איננה האם "נשים" חייבות לשמוע פרשת זכור, אלא אם "אנשים" חייבים בה.
כדכד כתב:גם גדולי הפוסקים נוטים שלא להכריע בשאלות שהמשנ"ב והבה"ל הסתפק ונשאר בספק.
מעשה ששאלתי את הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל בספק אחר ואמר לי: "הביה"ל נשאר בספק אז אתה רוצה שאני אגיד לך מה לעשות"?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 140 אורחים