עינא דשפיר חזי כתב:ישנו סיפור המספר שכאשר הרב סלמאן חוגי עבודי הגיע לארץ היה צריך לעבור מבחני דיינות כיון שהרבנות בארץ לא הכירה בסמיכה של חו"ל, ובמבחן נשאל מה דעת הקצות והנתיבות בעניין מסוים והשיב להם הרב שבבגדד לא נהגו ללמוד קצות ונתיבות, ומשכך ענו לו שלא יוכלו לקבלו לדיינות, ולכשיצא משם פגע בו הרב מרדכי אליהו והרב סלמאן סיפר לו את הסיפור, ענה לו לאלתר הרב מרדכי אליהו את דעת הקצות והנתיבות בעניין, אמר מיד הרב סלמאן שכעת הוא יכול להבחן על דעת הקצות והנתיבות, כשחזר חזרה אמרו לו שלא יוכלו לבחון אותו על דעת הקצות והתיבות באותו עניין אלא בעניין אחר, שח להם אמר הרב כי אין לו בעייה להבחן על דעתם בעניין אחר, ואכן שאלו אותו על כמה עניינים אחרים ואעפ"כ ידע הרב לענות, מכיון שהבין על פי מקור אחד מהי דרך החשיבה של כל אחד מהם וידע לדעת את דעתם בכל העניינים.
שאלתי היא האם מישהו מכיר מקור לסיפור הנחמד הזה?
באשכול זה הובאו כמה תמיהות בקשר לסיפור זה.
היום התפרסם במוסף 'תור הזהב' גירסא הרבה יותר מסתברת, כפי שסיפר תלמידו הרב מרדכי ששון, וזו לשונה:
"כעת, על פי הפרוטוקול, צריך הדיין החדש לעבור 'מבחן' אצל הגאון רבי צבי פסח פרנק, רבה האשכנזי של ירושלים. התחיל לדבר אתו בלימוד וראה פתאום אדם ענק שכל ד' חלקי השולחן ערוך שגורים לו על הלשון עם הנושאי כלים. אדם שיכול לעצום עיניו ולקרוא בעל פה את כל לשונו של הש"ך והט"ז, הבית יוסף או הב"ח, בכל סימן שהוא!
"בין הדברים העלה הגרצ"פ פרנק גם חידוש פלוני של קצות החושן. אמר לו חכם סלמן שבבגדאד לא הכירו את החיבור הזה, 'אבל איני צריך לחידוש זה, שהרי כבר הש"ך כתב כך וכך, והרי קשה על דבריו מכאן ומשם, ומוכרחים איפוא להגיע לחידושו של הקצות'!
נבעת רבי צבי פסח מחריפות המחשבה הזו, 'הלא היא גופא חידושו של הקצות. משום דברי הש"ך האלה, ומשום הקושיות שכבודו הקשה, לכן הגיע לחידוש הזה, שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד'"!