לא מתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר גו'. לפי פשוטו שעל עצמם אמרו כן וכתולה קללתו בחבירו כפרש"י בחומש לא משמע מיניה אפקרותא ולא לישנא בישא והר"ן פי' העיני האנשים אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב וכתיב ויחר למשה משמע דא"ל עכ"ל ור"ל שקללו את משה בניקור העין והכתוב כינה לכתוב האנשים ההם כאילו על אחרים אמרו:
כדכד כתב:קרא נא היש עונך?
כדכד כתב:... הח"ח בבמ"ח ב דן בהיתר לה"ר לשליחא דבי דינא ומוכיח שההיתר הוא לשליח לספר ולא רק לדיין להאמין והוא מציין למהרש"א שם. מה רצה להביא מהמהרש"א? להסביר איך מוכח שההיתר לשליח או משהו אחר?
ביאר החבר ששאלתי שהראיה מלשון הירושלמי "המחייב כותב" וכו'. משמע שכותב בעצמו והכונה שכותבים לפניו והוא חותם כמ"ש הפני משה. וכיון שרואה מה כתבו וחותם חשוב בפניו שכן הלשה"ר זה על הדיין שחייב, שהבע"ד ישנא אותו על שחייב אותו. וכותב השטר מספר לשה"ר על הדיין, וכיון שכותב בפני הדיין מוכח שגם בפניו אסורכדכד כתב:...הח"ח בבמ"ח ב דן בשיטת התוס' ומביא ראיה שלשיטתם גם ברכילות יש איסור לספר אפי' דברים שנאמרו באפי תלתא אם לא דמישתמע לתרי אפי וכו' מהדיון בגמ' סנהדרין ל' מיכתב היכי כתבי ושבירושלמי שם מוכח שכותבים בפניו
וז"ל החפץ חיים הלכות לשון הרע - באר מים חיים כלל ב ס"ק ב הנוגע לעניננו:
"ועוד ראיה ברורה מסנהדרין (ל' ע"א) מיכתב היכי כתבי ר' יוחנן אמר זכאי משום לא תלך רכיל בעמיך, ואף דשם חותם בפניו כדמוכח בירושלמי על משנה זו וכיון דבפניו אסור ממילא תו ליכא התירא לאפי תלתא, ובלאו הכי הדבר פשוט)".
ולא הבנתי מנין הראיה מהירושלמי שזה לשון תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ג הלכה י:
"אמר רבי יוחנן כופין את המחייב שיכתוב זכאי ר"ש בן לקיש אמר המחייב כותב חייב והמזכה כותב זכאי. מתניתא פליגא על ריש לקיש מניין כשיצא לא יאמר אני מזכה וחביריי מחייבין. מה עבד לה רבי יוחנן דלא יהא מאן דהוא מימר כמה בעית מזכה לפלוני בדינא ולא שבקון לי. מאי טעמא דריש לקיש דלא ייתי חורן ויסבור דכוותיה ויימר אוף פלן הוה תמן אוף הוא טעה". איך כתוב כאן שחותמים בפניו?
....
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 709 אורחים