אשכול זה הוא המשך של הנושא כאן
viewtopic.php?f=46&t=62674
א.
1. קבורה דאורייתא או דרבנן. וחכמים היזהרו בדבריכם.
המחלוקת בעניין מצוות הקבורה מדאורייתא לכל אדם - ולא רק להרוגי בית דין [ בפרשת כי תצא] היתה לנושא חיוני בגזירת השלטונות מלפני כמאתיים שנה על השהיית קבורת מת למספר ימים [מחשש שהמת \החי יתעורר].
והתעוררה השאלה עד כמה יש להילחם נגדה ? ובעוד שדעת כל הרבנים ובראשם החת"ס היתה להילחם ולהתעקש על קיום ההלכה, היו כאלה ובהם הרצ"ה חיות שהסתמך על החוות דעת שרצו להתפשר מכיון שלדעתם יש פוסקים שמצוות הקבורה היא רק מדרבנן . ראו בקישור לעיל.
2. החת"ס יצא כנגדם ובדבריו שגם אם יש דעה כזו אין לפרסמה שכן " כי בעוה"ר רבו אלו בזמננו, עד שיאמרו: אין אנו חוששין לדברי רבנן, ה' לא צווה."
...אני כתבתי הלנת מתים יש בו עשה ולא תעשה, כי על כל פנים הרמב"ן כתב כן, ואין נפקותא לדינא בזמן הזה, וטוב להעלות האיסור, ומר נתלה בדעה דחויה, חות יאיר, שכתב שכל עיקרו אינו רק מדרבנן, ואין מגלין הדבר כי בעוה"ר [=בעוונותינו הרבים] רבו אלו בזמננו, עד שיאמרו: אין אנו חוששין לדברי רבנן, ה' לא צווה.
ובדבריו טענה גם על הנודע ביהודה שהסתמך על האור זרוע - שהתיר בדיעבד שבות דשבות בהלכות שבת,
"אולם במחילת כבודו היקר, הרשעים כותבים בשבת על דעת שהוא דרבנן". וז"ל
...ובעוה"ר הגאון בעל נודע ביהודה נכשל בזה, במה שרצה וסמך להתיר בשעת הדחק ובהפסד מרובה כתיבת גוי בחנות בשבת, ונעזר בדעה דחויה ברמ"א, הלכות שבת, סימן שו, סעיף יא, שכתב גלחות [=לטינית] לא דאורייתא. והוא יפה פסק שאמירה לנכרי היא מדרבנן על סמך דעה זו. אולם במחילת כבודו היקר, הרשעים כותבים בשבת על דעת שהוא דרבנן... ובכזה נאמר: חכמים היזהרו בדבריכם."
וכך היתה גם דעתו של בעל "ערוך השולחן", שמציע למחקה מן הספרים, כי "כמה מן הפורקים תלוי בזה, בעוה"ר".
3. הוויכוח נגרר לדיון בדיני בל תוסיף
שמותר לחכמים להוסיף דברים אך אין להגדיר מצוות דרבנן כמצוות מדאורייתא.
וזה מה שהרצ"ה חיות טען לנימוקו של חתם סופר שהיא עומדת בסתירה לאיסור "בל תוסיף" לשיטת הרמב"ם שעל זה נאמר לאו דבל תוסיף... וחז"ל דקדקו בכל עת ללמוד על הברור איזה ענין הוא מדברי תורה ואיזה ענין מדברי סופרים, אף במקום דליכא נפקא אמינא לדינא...
-----------------------------
ב.
1. ועל שידוכין בעמוקה - בפרשה .
לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃
ותרגום יונתן [ירושלמי]
וְלָא יֶהֱוֵי גְבַר אֲסַר חַתְנִין וְכַלִּין בְּחַרְשִׁין אֲרוּם נַפְשָׁא דְעָתִיד לְמֵיפַק מִנְהוֹן הוּא מְחַבֵּל:
פירוש לא יהי איש כובל\ אוסר חתן וכלה ע"י כשפין כי בכך הוא מעכב את הנפשות העתידות לצאת מהם.
על דרך הדרש - הגבר מכונה כאן 'רכב' \ רוכב, והאשה מכונה ריחיים מלשון 'רֶחֶם' .
עמוקא כמקום מסוגל לשידוכין הינו דבר מחודש , אם כי כמקום מסוגל לישועות בכלל הוא כבר מוזכר גם בעבר.
ועל הסיבה \ההסבר איך זה קרה יש הרבה סיפורים מהם רציניים מהם פולקלור ומהם מוטעים לחלוטין.
אבל אחד ההסברים [בדיעבד] מהטובים שבהם הוא התרגום הנ"ל.
2.
שהרי יש בעייה להתפלל בקברים \למתים. ולכן בכל מקרה "אין לפנות לנקבר שהוא יעזור " וכדומה. אלא מה - כן ?
ומשום כך הפוסקים מציינים שלוש אפשרויות המתירים להתפלל שם:
1. שהקבה יקבל את תפילתינו בזכות הצדיק\ים הקבורים כאן.
2. קבורת הצדיקים הופכת את המקום למקום קדוש -בו התפילה מסוגלת ביותר לישועה.
3.שהצדיק הקרוב לקבה - ישתדל ללמד עלינו זכות ולהצילנו מכל צרה.
כמו שמוזכר בקינות שבחורבן האבות פנו לקבה להתחנן על עם וארץ ישראל והצילם מהפורענות שמתרגשת עליהם.
3. ומכאן לעיקר הדברים :
הרי בחזל: אמר רבי יוסי, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (ישעי' נז, טז) "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" (נידה יג ע"ב). והן הן דברי יונתן בן עוזיאל וְלָא יֶהֱוֵי גְבַר אֲסַר חַתְנִין וְכַלִּין בְּחַרְשִׁין אֲרוּם נַפְשָׁא דְעָתִיד לְמֵיפַק מִנְהוֹן הוּא מְחַבֵּל:.
ובדבריו הוא מעלה ומדגיש את חומרת הרווקות בעיכוב הנשמות - היינו עיכוב הגאולה השלמה.
ולכך כאשר באים אנו לקברו ומזכירים את בקשתינו לשידוכין - הרי זה על דעתו שכ"כ החמיר בעניין הרווקות ולכן אליו פונים אנו שיכניס את בקשתינו וישתדל למעננו לפני קל שומע תפילה.
ועל תאריך היארצייט המומצא של יונתן בן עוזיאל - אולי בפעם אחרת.