צופה_ומביט כתב:ישעיהו לוריא כתב:הוא אכן מאוד אוהב סדר ומגיש דברים יפה מאוד.
אני זוכר הספד על ר’ מוניע שפירא לפני למעלה מ20 שנה, והוא בתקפו, הוא היה הנואם הכי יפה, אולי יותר מרתק מהרב לאו אפילו. בטח ההפתעה שאחזה בי יחסית.
גם בקונטרס הזה יש הברקות קטנות לא רעות.
כמובן וברור ופשיטא שלא זה התכוונת, אבל זו הזדמנות עבורי שוב לכתוב את הדברים הפשוטים:
יכול להיות שהוא דרשן טוב, אולי גם יודע ללמוד ברמה כזו או אחרת, ויש לו כריזמה. [יכול גם לדעת את כל הנוסחאות והניגונים, והרבה מעשיות מהרבי הקודם וכו']. כל זה לא הופך אדם לרבי ו/או צדיק.
וגם לא זה שהוא בן של צדיק.
וגם לא שניהם יחד.
כל שכן כשבכל הנ"ל ובעוד ועוד תחומי התורה והעבודה, הקדושה והמידות, ההבנה וההשגה, יש יותר ממנו בכל מכל כל.
הוא יכול להיות דרשן, או מגיד מישרים, מגיד שיעור או משגיח, וכיו"ב, שינסה את מזלו והציבור יחליט מה דעתו והאם כדאי.
אבל בימינו המצב הוא כזה:
אם אתה לא בן/חתן/נכד של צדיק, אתה יכול להיות ת"ח עצום ומעמיק בתורה ועבודה, בנסתר ובחסידות, מקובל עובד ה' בעל הבנה והשראה והשגה וס"ד ובעל אוצרות של ממש בתורה ועבודה וניב שפתיים מופלא להנחילם לרבים ולרוממם - ואתה כלום. בקושי "משפיע" תיקרא, בקושי מניין יהיה לך, ושום "התקשרות" לא תהיה אליך. [וממילא גם המושפעים לא יתרוממו כמו אילו היו "מקושרים" אליך]. ואדרבה, הכל מצפים לראות אל מי אתה "מקושר", שהרי לא יתכן ש"תבנה במה לעצמך". איזה מין חסיד אתה אם כן, ואתה תהיה חשוד בפסלות ובמוזריות ובכל המידות הרעות והטעויות וההשפעות הזרות. וכמה שתתקבל בציבור עם הזמן - לעולם לא יהיה זה בצורה חלקה וטבעית וחפה מ"הרהורים" כמו אם היית "רבי".
ואם אתה כן בן של צדיק - אתה יכול גם לדבר שטויות ולעוות את התורה ולרסק את היהדות ואתה תיקרא צדיק ורבי, תהיה בעל התפילה ובעל התוקע וכל עבודת התפילה והמועדים תסתובב סביבך ועיני כל אליך ישברון, ואינך צריך להיות מקושר לאיש אלא אתה בעל הדעה ובכלל זה להפוך את שיטת אביך על הראש, ותירש את כל החסידים מאביך כמו נתחי בשר על המדף, ולכל שגיונותיך ושגעונותיך כבר יימצאו הסבר ו/או הילה של מיסתורין. [והמערכת תרומם את המקושרים, כמה שתרומם, ואת הכל ייחסו אליך].
אתה יכול גם במקרה כן להיות בדרגה של יהודי נחמד וחביב, בעל תפילה ונגינה נלבב, אברך טוב, או מגיד שיעור, או דרשן, או משפיע, או עובד ברצינות, יודע ומבין בספרי חסידות כמו שאמור להיות אברך רציני בגילך - אבל לא יתייחסו אליך ואל דבריך ככזה, אלא "רבי וצדיק" תיקרא, על כל המשתמע.
איזו בושה שהגיעו למצב שצריך לחפש בנרות במה מעלתו של האי דמתקרייא "רבי" ["ה"צדיק" של החסידות!], ומוצאים ש: הוא יודע ללמוד, הוא מוסר שיעור בפלפול, הוא יודע לדרוש, הוא מספר הרבה עובדות מצדיקים הקודמים, הוא מתפלל בהתלהבות, הוא מאד חכם, הוא מבין בנפש, יש לו מידות טובות וכו'. ריבונו של עולם, מאתיים אברכים מהקהילה שלו עונים בדיוק להגדרות האלה, חלקם עולים עליו. ובזה הוא ה"רבי"?
גם באהבת ישראל ובהקדשת זמן וכוחות לזולת, תן להם את המשאבים שעומדים לרשותו ואת המערכת והגיבוי והעידוד לזה וכו' - ונראה אם הם לא יעלו עליו עשרת מונים גם בזה.
נו, אז מתחילים להמציא עליו שהוא יותר מכולם גם בזה. ואם לא רואים - זה כי הכל נסתר מרובא דעלמא. או שבתחום אחד, שמחליטים לפי הצורך שהוא העיקרי, הוא הכי מכולם. ואם אפשר להמציא מופתים - זה הכי טוב, כי זה [משום מה] הופך להוכחה על כל ה"נסתר" הנ"ל, ואדרבה, אז אפשר כבר להעמיס לנסתר הזה כל מה שרוצים [הגם שאצל אליעזר מופתים לא הוכיחו על מידות טובות, ואצל הרמב"ם מופתים לא מוכיחים על נבואה, ובכלל לך תדע מה היה ומדוע היה].
או שבאמת כשכלו כל הקיצין עוזבים את כל החשבונות ומדברים עליו במושגי הצדיקים הקודמים, [ועבור זה המציאו המצאה שלא היתה מעולם במושג "אמונת צדיקים" = להאמין על פלוני שהוא צדיק, ועוד הצדיק של החסידות], וממילא לא צריך להראות כלום ולדבר כלום ו"לרבי אין תכונות" ויחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד ומוות לכופרים.
ונא לא לתקפני שהכל עניין של תארים ושל כבוד, ו"זה ראש ליטאי", ועובד ה' אמיתי לא צריך את זה, וטוב לאותו יהודי מרומם שתיארנו בהתחלה להיות חסיד מקושר מאשר תארים של משפיע ורבי וצדיק וכו'. אנא, זו חרב פיפיות שתכרות קודם כל את ראשו של האוחז בה, אז לא כדאי. ופשוט שאין זה כך, ולא זו הנקודה כלל [ויעויין בהקדמת מנורת המאור אבוהב]. עאכו"כ כשהאבסורדים הנוצרים גדולים ועצומים כל כך כנ"ל. וכמוהם ההפסדים מכל צד.
ועוד עיקר גדול וחשוב בעניין זה:
אי אפשר להתעלם מהמציאות, [ושום סיסמה או הכרח חברתי או דוחק אישי לא ישנה את זה]: אדם [וציבור] צריך אופקים להתפתח אליהם, ולא להגביל אותו מראש, ק"ו לא במגבלות שמשאירות אותו ממש למטה כפשוטו כפי ערכו. עאכו"כ כשבחדא מחתא אותן מגבלות לא קיימות, ולהיפך, שמי שמים פתוחים ונפתחים וכמו נועדו מעיקרא - בפני מי שאין כל הצדקה לכך מלבד היותו בן של. ואפילו זכה אותו בן של להיות בעל מעלה בעצמו, נשאר רק לנחש מה ומי היה אותו בן של אילו גם בפניו עמדה אותה קצבה מראש להישאר למטה, מקושר אל... .
ולא בכדי בכל הדורות אנשים גדולים בתורה ועבודה לא היו מהמקושרים הכי גדולים [עכ"פ לא בנוסח ימינו, ליסוע לכל שבת ולעמוד בכל טיש כחסיד מן המנין ולהתבטל כשוואנץ וכו'], אלא יותר "תלמידים" [ועכ"פ "התקשרו" בנוסח משכיל ומעמיק, ולא "שוואנצני" המוני], אא"כ רבם היה כ"כ גדול לפי הערכתם [ולו רק בעבודה וקדושה והשגה שהם התבטלו אליו בידיעה והכרה ברורה של אפסותם למולו. כך מדומני, הגם שבכל מקום נוהגים להבליט דוקא את אלו הגדולים שכן התבטלו, וגם בזה גופא להקצין ולהגזים מאד. [זה גם דבר טבעי ואנושי, ולא צריך לפלפל יותר מדי מדוע אדם גדול לא קופץ על הפארענצ'ע כאחד הבחורים].
ונא לא לענות לי שבמקומות האלה עיקר הגדלות היא התבטלות וענווה ולהשים עצמו כאין וכמדבר וכו' וממילא אדרבה, החינוך להיות "חסיד" הוא הוא החינוך לגדלות, ובגדלות הזו מגיעים לשמי שמים [התחתונים, שהם העליונים] בלי שום גבול, כי אז יהיה מוזר מאד מדוע דוקא את משפחת הרבי לדורותיה ולהסתעפויותיה מחנכים להיפך הגדלות, לחורבן של ממש [כבר מילדות הם פע"ח או "רבינ'ס קינד", ובחתונה יחד עם הקידושין חל עליהם גם תואר הרה"צ, וכשמקבלים את השטעלע הכי קטנה לראשונה הם נעשים הגה"צ, ובמות אביהם הם כ"ק אדמו"ר, ובהמשך לפעמים משיח צדקנו במהרה בימינו יבוא ויגאלנו]. כל זאת מלבד מה שפשוט שמה שנכון לקבוצה קטנה של בני עליה בוחרים ונבחרים לא נכון לקהילה של אלפי אנשים שנולדים למקום. אי אפשר לדחוק אלפי בני אדם לאותו סד ולתבוע מכולם טבע מתאים בדיוק לזה וכו' ולהגדיר לכולם שהגדלות שלהם תהיה התבטלות. המציאות מראה שאותם שטבעם דוחק אותם ומוכשרים לגדלות כפשוטה - אם לא יתנו להם לגדול בתחומי הרוח ושם יקצצו אותם - יפנו למצוא את גדלותם והכרתם בתחומים אחרים ואצל אנשים אחרים. כמה חבל. אפילו את האופק של "ראש ישיבה" או מגיד שיעור קיצצו הרבה ממה שיכול היה לרומם אנשים, אותם ואת תלמידיהם, כי היכן שיש "רבי צדיק שמקושרים אליו" - הראש ישיבה הוא כלום, המשגיח הוא כלום, הישיבה היא כלום, והמגיד שיעור הוא טכנאי ללימוד תורה. כל המערכת הזו הפכה לטכנאות. שום דבר כאן אינו בית היוצר ולא הדמות - אלא הרבי. וגם אם לומדים משהו מכל אחד ע"ד "הלומד מכל אדם" ההשפעה בוודאי אינה כמו שיכלה להיות. או שהיא מוגבלת למקצוע מסוים בתורה שאותו קונים ממנו, למשל דיני ממונות. אבל דרכי עבודה והנהגה? מאן דכר שמיה. ואיש בכלל לא מהין ולא מרים ידו באלה.
מי שמע דבר כזה שציבור שלם של אלפים, מדור לדור, לומד כסדר רק מאדם אחד, וכל השאר קישוטים. [עאכו"כ שהאדם ההוא - ידוע מראש מלידתו, ולא משנה מה יספיק עד אז].
אצל צדיקי אמת [שנראו כמו באגרת שבסוף הנוע"א, ומראה יחזקאל, ומבוא השער בשומר אמונים] היה מקור השפעה והתעוררות אחד, אבל ללמוד - בדרך לימוד - למדו מכל אדם. לימוד של ממש. ולא בכאילו. צא וראה במאור ושמש. וגם כאן קרתה עם הזמן אחיזת החבל משני קצותיו, שהיא מחלת המחלות: מחד - הרבי כבר אינו צדיק אמת כהנ"ל, לכן הוא הפך בעיקר ל"מלמד", וממנו בעיקר "לומדים" - אבל עדיין ממשיכים לנקוט שיש רק רבי אחד = וממילא לא לומדים מאף אחד אחר. מציאות כזו - ש"לומדים" רק ממישהו אחד, לא היתה מעולם.
נס שנשאר במקומות האלה התפקיד והמעמד של מו"צ, ושל "רב קהילה" [אם התמזל מזלך להיות בציבור שיש לו כמה קהילות עם משרות פנויות, ואם הרבי לא החליט יום בהיר להנחית על ראשך את הבן שלו שהתגלה באותו יום כ"הרב הגאון הצדיק" להפתעת כולם, כולל הוא בעצמו]. וגם אלה תפקידם טכני בלבד. עוד טכנאות של תפקידים. ואבוי לו לרב קהילה שיתחיל גם לשמש כדמות של ממש. מיד יקצצוהו. מי שיתעלה ממש למדרגת "פוסק" - זה יהיה מחוץ למערכת ולא בתוכה, [פשוט כי המערכת קטנה למידותיו והוא גדול למידותיה], אא"כ ימצאו דרך לשלבו ולנצלו וימנוהו ל"פוסק הקהילה" וכיו"ב. [כמובן שהאב"ד / ראש הכוללים וכו' יהיה בדר"כ בנו של הרבי, אלא מה].
נס עשה הקב"ה שהביא לעולם את הגרי"ס, את רבי ירוחם, את הרב דסלר, ועוד ועוד, את הגר"מ שפירא, בבית ליטאי, אחרת היה עוד חסיד מן המנין אצל מישהו, "בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה", וכמאמר האומר: "יש לך כנפי רוח - קצץ אותם מהר או שאנחנו נקצוץ לך אותם".
וכמאמר הסבא מסלבודקא לאחר פגישתו בא"י עם האמרי אמת: "דער רבי מאכט חסידים - און איך מאך רבי'ס".
כמובן יש מה לדון ולחלק וכו' בשני הצדדים של המימרא, ידוע לי הכל, אבל נקודת אמת בוודאי יש כאן.
ושמחתו הכי גדולה של רבי היתה אמורה להיות כשמתלמידיו יעמדו עוד ועוד רבי'ס כמוהו, ו"צדיק" יגדל עוד ועוד "צדיקים" כמותו.
ולא שמכל עבודת חייו יוכלו להראות רק עדרי "חסידים" שהעמיד, ו - כמה מפתיע - בדיוק מתוך בניו - ובדר"כ רק אחד - הוא - ובידוע מראש - "צדיק".
[ואפילו לא משנה עד כמה ברור לעיניים שאכן כך הוא, ובן כמה הוא בפטירת אביו וכו'. חז"ל אמרו "כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", וכאן מתקיים "כל המוליד בנו מעלה עליו הכתוב כאילו לימדו"].
כללם של כל הדברים: נוצרה כאן מערכת, שיסודותיה בגדרים מאד מסוימים [ומחודשים, אבל לא ניכנס לזה כרגע], וסביבם ולתמיכתם נוצרה המערכת, ומשהיא נוצרה - הפכה עם הזמן לישות בפני עצמה, שבלעה את הכל, ומכתיבה וקובעת וגוזרת את הכל, וההגדרות הישנות נטחנות בתוכה ולתוכה, כמו מיקסר שמסתובב בשיא המהירות, ואין מוצא. "זה מה יש" לטוב ולרע, ואין לאיש אפילו את הפניות ואת האופציה לבחון מה יותר, הטוב או הרע, אפילו עבורו אישית. כי מה הוא ואיך הוא בלי המערכת. ואין מה לדבר על הפסדים מהמערכת, כי היא מציאות נתונה, ולא נותר לך אלא בהכרח לקבוע שהטוב שבה [שבא דוקא ממנה ודווקא משום שהיא בנויה כפי שבנויה לפנינו] גובר על ההפסדים, ויהי מה. שהרי כך היא המערכת לפנינו.
ע"כ להפעם.
יהי רצון שיהיה לתועלת, תהיה איזו שתהיה.
העיקר שתהיה אמיתית וכרצון השם.
