זאב ערבות כתב:תא חזי כתב:ניכר שאינך מתמצא בהווי הצבאי.
ואתה כן מתמצא? אם שירתת ושרדת משמע ניתן לעבור את הצבא, ואם לא שירתת מנא לך?
לאו הא בהא תליא, ורבים מבני משפחתי שירתו ולא שרדו (רוחנית), אבל שרדו (גשמית) כדי להסביר ולהדגים לי די טוב מהו הוי הצבא (במישור הטכני).
אתן דוגמא (שבחלקה כבר הובאה לעיל) כדי שכבודו יבין על מה אני מדבר:
מצב של ציוות שתי יחידות כלשהן וכדו' לאימון משותף - אתה לא באמת מצפה ויכול לצמצם שתמיד (לדוגמא) האימונים יתבצעו בבידול מוחלט של חרדים מלא-חרדים (נניח שתמיד גדוד נצח יהודה יתאמן רק לבד, או שכל מחלקות הבייניש מכל הגדודים והחטיבות למיניהן יתאמנו בנפרד (ומחלקה מטבעה וטבע גודלה גם לא יושבת באיזה בסיס נפרד, אלא משולבת ביחידה יותר גדולה מעיקרא, ולאו דווקא באימונים ובפעילות)
וזה אני מדבר על דוגמה גדולה ושגרתית. אני לא מדבר בכלל על מצבים פחות שגרתיים (לא התכוונתי מלחמה, אני הולך לצורך העניין עם השיטה שזו מלחמת מצווה ומה שצריך עושים), אלא על סתם מצבים של העברות ממקום למקום, או שפתאום מגיע מפקד חדש שלא מבין את הניואנסים המינימליים ביחידה, או מש"קית/מד"סית/מדריכת קליעה, שפתאום מפציעה לה בבסיס ואין מי שיגיד מילה כי המפקד אטום. הסיפורים האלו היו הווים ויהיו מעולם ועד עולם.
חרדי, כהוויתו הנוכחי, משתמש המון בחופש שמקנה לו הדמוקרטיה, בכהאי גוונא - להיכנס ביודעין (ומתוך בחירה, מבחינתו, למרות כל התחנונים והפלפולים והאידאליים המזרוחניקיים, וההאשמות החילוניות מאידך), למצב כזה, זה פשוט מופרך.
וכאן דיברתי רק על דברים שנוגעים לצניעות, שפה, הלוך-ילך, לא דיברתי על כשרות, שבת, וכו'.
בית יעקב לעומת זאת (ההשוואה גורמת לי לגחך...) הבנות לא מתערבבות כהוא זה בין בנות חילוניות או דת"ל, בשום הזדמנות.
אין להם פתאום החלטה של המנהלת שמחליטה להוציא אותם ל"מחנה" עם נערות מעירוני ד' בתל אביב... או עם בנים ממדרשיית נועם כפר סבא...