שמואל דוד כתב:יש לעיין מדוע לא הביא רש״י הפסוק במשלי תנו ״שכר״ לאובד וצ״ב
שם הכוונה לדברים שמשכרים ביותר, ומאבדים לגמרי את הדעת, ולא כמו יין שיש לו מצב אמצע - שמשמח את הלב, וגם מי שכבר נשתכר, עדיין אינו שיכור גמור.
ואוכיח את דברי:
מדוע נקט שלמה המלך אצל שכר 'לאובד', ואילו 'יין - למרי נפש'?
ומצינו בגמ' סנהדרין (מג.) 'דאמר רב חייא בר רב אשי אמר רב חסדא, היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'. וברש"י 'שתטרף דעת - ולא ידאג ויתמהמה בהריגתו'.
ונשאלת השאלה, מדוע אין מספיק יין לבד להשקותו.
וצ"ל שקורט של לבונה הוא ה'שכר', דהיינו המידי דמשכר, ויחד עם היין הוא עושה פעולה גמור דוגמת 'סמים'. [ואכן 'לבונה' היתה אחת מסממני הקטורת...].
ולכן נקט שלמה המלך 'שכר לאובד', כי אע"פ שהיו שמים את הקורט של לבונה יחד עם היין, מ"מ עיקר הפעולה היתה מכוחה, וזהו 'לאובד'.
כאן בגמ' רצה רש"י לבטא רק ששיכרא יכול להביא לידי שמחה כמו יין, וש'שיכרא' אינה בהכרח 'שכר' הכתוב במשלי, וכמו ש'שכר' הכתוב בתורה בב' מקומות אין הכוונה שם לשיכרא [מלבד האבן עזרא שפירש כן], דיש ג' דעות בכריתות (יג:) מה כוונת הכתוב 'יין ושכר', ולכו"ע אין משמעות 'שכר' - 'שיכרא'. והארכתי בזה במק"א.
עכ"פ רש"י הבין ששיכרא יכולה לשמח כמו יין, ולא הביא הכתוב במשלי ששם מדובר בדבר המשכר באופן חזק ומטורף, כמו סמים, שזה כבר דרגה של כעין שיכור כלוט.