בהגדרה של אחד מגדולי החסידות: "עד הבעש״ט אשר היתה העבודה בסיגופים, היו נותנים כח במלאך אלקים בבחינת הצמצום. מהבעש״ט ואילך אשר נתחדשה העבודה ע״י יחודים וכו' נותנים כח במלאך ה׳ ובמלאך ה׳ צבאות".
הבעש״ט התנגד בחריפות רבה לתעניות ולסיגופים. במכתבו אל תלמידו האהוב רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה הוא מזהירו בחריפות בשם "קודשא בריך הוא ושכינתיה" שלא יסתגף, "כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה" ו״בכיה רעה היא מאד".
אשמח לשמוע מחברי הפורום פה את המקורות של דברים אלו.
תודה רבה.