שאלה נשאלתי.
אלמנה שנלב"עה בשנה האחרונה.
בחיפוש בחפציה, נמצא שטר חוב שנתנה מכספה הפרטי [לא מכספי בעלה וכדו'] למאן דהוא.
הלה לא מכחיש את הלוואה, אך טוען מנגד היה זה לפני שנת שמיטה, לא נקבע תאריך פירעון, והראו לי את שטר הפרוזבול.
[זה גם מסתבר שאשה שאין יושבת בבית המדרש, לא עשתה פרוזבול. זה סוג מטלה המצויה אצל גברים. וד"ל].
האם יש פיתרון?
השבתי בשתיים.
א. יש טענינן ליתומים וללקוחות, שמא היה לו שטר פרוזבול ונאבד.
ב. הסמ"ע בסימן ס"ז מנסה להליץ בעד יושבי חו"ל שאין נוהגים בשמיטת כספים [אחר שהרמ"א צווח ככרוכיא של המבטלים המצוה],
שבמקום שנהגו כך אפשר שהוי כמי שהתנו שהשביעית לא תשמט.
והדברים להלכה ולא למעשה.