במתניתין ריש יומא שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, ואמרינן עלה בגמ' (ח.) דבשבעת הימים שקודם יום הכיפורים היו מזין עליו בכל יום ויום ממי חטאת, דחיישינן שמא נטמא במת וכל יום הוי ספק יום שלישי לטומאתו או יום שביעי ובעינן הזאת שלישי ושביעי לטהרו. ולהלן (יד.) תנן דהכהן הגדול היה עושה בכל שבעת ימים אלו את עבודת הקרבנות, ואמרינן עלה בגמ' דהוא דלא כר' עקיבא דס"ל דטהור שנפלה עליו הזאה טמאתו, דהרי הכהן אינו אלא ספק טמא ולפי הפשטות שאינו טמא הרי הוא נטמא על ידי ההזאות והיאך עושה העבודות, ומוכח דמתני' דלא כר"ע, ומשני אביי דיש ליישב מתני' אפילו כר"ע, דכל היום היה עושה את עבודת המקדש ולפנות ערב היו מזין עליו והיה טובל וטהר מטומאת ההזאה מיד עם הערב שמש.
לכאורה יש להקשות דאיכא לאוקמי מתני' כר' עקיבא ובאופן מסוים שיטהרו מי החטאת את הכהן ולא יטמאוהו אף אם לא נטמא במת, והוא דהנה דעת הערוך הובא בר"ש פרה (פ"ח משנה ג') דערום העסוק בפרה, וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולן טהורין, ואם הם לבושין נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טימאוני, א"כ שפיר יש לנו היכי תמצא דיזרקו על הכהן גדול אפר פרה כשהוא ערום ועל הצד דהיא טמא מת יטהר, ועל הצד דהיא טהור לא יטמא וצע"ג.