אמונה בשואה

[צופה_ומביט]

לא מובן מה לא מובן.
הוא לא בא לחדש למה קרתה השואה, אלא מדוע אבדה האמונה אז ממי שאבדה.
ואומר שגם מה שאבדה האמונה ממי שאבדה הוא חלק מאותה הסתרת פנים, הנהגה של ריחוק, העלם על הקב"ה והשגחתו. שגרמה - בעצמה, ישירות - כתוצאה ישירה ממנה - לאיבוד האמונה.
הסתרת הפנים הביאה באופן ישיר שני אסונות: א. עצם השואה. ב. איבוד אמונה מיהודים. ולא שא' גרם לב'. אלא ב' היה קורה אז גם לולא א' כלל. ושניהם קרו במקביל זה לזה, ולא כהסתעפות זה מזה. [והסיבה שקרו אז שניהם במקביל היא כי הסתר פנים כ"כ גדול שגרם לאיבוד אמונה מיהודים, גרם במקביל גם לאסונות קשים. ושני הדברים גם יחד, כ"א לחוד, מראה את גודל הריחוק והנהגת ההסתר שהיתה אז].
אבל לא שההסתר פנים הביא לאסונות, ומשם ואילך כבר היה תהליך "טבעי" שיש מי שאיבד אמונתו מחמת האסונות [שהוכיחו לו לפי דעתו מה שהוכיחו או ששברו אותו נפשית וכו'].
כי לולא זה שהיה גורם [אלוקי, שמצד הקב"ה ועצם הקשר שלו לעולם/לישראל] ישיר לאיבוד האמונה - האמונה לא תאבד מיהודי מצד הנראה לעיניים והמתרחש בעולם, יהיה מה שיהיה, מאסונות רציחות וביזות. כי יהודי קשור לקב"ה בתוככי נפשו, וכל מה שמתרחש בעולם לא ינתק אותו מזה.
רק הנהגת ריחוק של הקב"ה מהעולם/מישראל, עצם המציאות של הנהגה כזו, כשהיא גדולה ורבה, יכולה להביא לאיבוד האמונה מיהודי. כי נרתק חבל הכסף במידת מה.
אלו דבריו.

[פייביש אופטובסקי]

יישר כח על הרחבת הדברים. אבל אשתדל לדייק עוד.
אותו מקור קדוש סמך דבריו אלו על דברי זקינו זצוק"ל ששאל על האמור 'גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי', דלכאורה, מה הנס בשלש קבוצות האחרונות. ותירץ זקינו זצוק"ל שזה גופא הנס, דלפי ערך ההסתר של 'חלשים' ו'מעטים' צריך היה להיות במקביל שהסתר הפנים יחול גם על כך שלא יהיו עוד טהורים צדיקים ועוסקי תורה, והנס היה שעל אף הנהגת ההסתר נשארו אלו.

[עקביה]

קודם שאתייחס לשאר דבריך אני מבקש לברר -

הוא לא בא לחדש למה קרתה השואה,

הסתרת הפנים הביאה באופן ישיר שני אסונות: א. עצם השואה.

האם שני היגדים אלה אינם סותרים?

[צופה_ומביט]

תהיה בריא. לא יודע. לא התעסקתי בזה כאן כלל.
אתה רוצה תנסח אחרת. עיקר באתי להסביר מה הוא אמר, וממילא טענתך לעיל לא רלוונטית, ונבעה לכאורה מאי-הבנה של דבריו.

[עקביה]

אם כך, איני מוצא טעם להמשיך.

[צופה_ומביט]

ברשותך אסביר דבריי:
הסתר פנים היא הנהגה. היא מפורשת בתורה. בתורה כתוב שהיא באה בגלל עבירות / כחלק מהעונש על עבירות. אבל זה כבר לא נוגע לענייננו. מה שאומר אותו גדול, וחושבני שאין חולק על זה, שבשואה היתה הנהגה של הסתר פנים. לא משנה מדוע היתה הנהגה זו [או מדוע היתה השואה], ולא משנה מה סדר השלבים [אם היה] שהביא אליה. אבל היא היתה. וזה העיקר. על זה אין חולק, זה תיאור מצב. וחלק זה פשיטא שאין בו כל חידוש ולא אותו בא אותו גדול לחדש.
מה שמחדש אותו גדול, שעצם ההנהגה הזו, שעניינה ריחוק, היא בעצמה גורמת לאיבוד אמונה אצל מי שגורמת. כי זו מהות ההנהגה הזו: הנהגת ריחוק בין הקב"ה לאדם/לישראל, ממילא אור האמונה פחות זורח בלבבות בגילוי [או בכל נוסח אחר שנבחר לתאר/לנתח זאת, ואפשר בכמה]. (עוד אוסיף: זה אפילו לא מידה כנגד מידה, ואפילו לא תוצאה, אלא היינו הך. זה אותו הדבר. ועכ"פ גם בלי חידוד זה, הוא אומר שזה נובע ישירות מזה: עצם המציאות של הנהגת הסתר פנים תוצאתו הישירה אצל האדם איבוד אמונה).
ולאפוקי מה שרגילים לחשוב שאובדן האמונה היה בעקבות האסונות, כלומר שלב ב', תוצאה מהאסונות, מסקנה מהמאורעות האומרת שאם כך וכך אירע לעם ישראל [אין זה רק הסתר פנים אלא ש]אין השגחה, או כל נוסח אחר של איבוד האמונה.
כלומר: רגילים לחשוב שבשואה היה הסתר פנים, ובזה נגמר חלקו של הסתר הפנים עצמו: אסונות השואה [ושוב: לא משנה מה קדם למה, הסתר הפנים או אסונות השואה, ולמה היו]. איך אנשים הגיבו להסתר פנים הזה / לאסונות האלה? יש כאלו שאיבדו אמונתם. זו היתה תגובה לאסונות השואה, תגובה להסתר הפנים. כך רגילים להבין.
והוא אומר אחרת: שעצם הסתר הפנים גורם לאיבוד אמונה. כסיבה ישירה. [כי שניהם אותו הנושא כנ"ל: קרבה/קשר בין הקב"ה לאדם, ושניהם בכיוון הפוך זה לזה].
ע"כ חידושו, וזה מה שחידש.
האם החידוש הזה נכון זו כבר שאלה אחרת לגמרי. [משתי פנים: א. האם כך משמע בתורה היכן שמוזכרת הנהגה זו. ב. יש לדקדק בעצם ההגדרה/הנושא ולראות האם באמת יש חילוק בין הגדרה זו לבין האמירה שאיבוד האמונה הוא תגובה להנהגת הסתר הפנים. כי יתכן מאד שהיינו הך, כל אחד ברובד אחר של המציאות/האדם, זה פנימי וזה חיצוני. בפנימי השפעה ישירה, בחיצוני מסקנה שכלית/רגשית/נפשית וכיו"ב. כך הרי נראית כל מציאות העולם והאדם, וכך הוא תמיד. זה באמת יסוד גדול, ואי אפשר להרחיב יותר כעת. ועכ"פ גם אם היינו הך, ייש"כ לאותו גדול שחידד נקודה זו, שעכ"פ בפנימיות העניין מדובר בסיבה ישירה, ולא עקיפה, ורק כלפי חוץ היא מתבטאת ונראית כתגובה של האדם, שלב ב' כנ"ל. ג. החשבון אינו מוכרח. הסתר פנים גם הוא הנהגה חיצונית, ולא פנימית, כמובן. ושמה מעיד עליה: "הסתר", "פנים". ולא אמור לפגוע באמונה הפנימית. אולי אף אמור להגביר אותה, כאשר כל החיצוניות לא תומכת באמונה נשארת רק האמונה הפנימית והיא "נלחמת על חייה". אז באותה מידה שבמצב של הסתר פנים העולם לא מראה את בוראו והשגחתו, כך האמונה בשעה זו לא נובעת מהעולם ומאורעותיו, אבל כל זה לא אמור לגעת לנקודה הפנימית, לעצם החיבור בין הקב"ה לישראל, שנמצא לפנים וקודם לכל התרחשות/שיקול/מסקנה חיצונית שהיא. והרי עליך הורגנו כל היום. ובכלל, פוק חזי כמה נשארו באמונתם, ואף התחזקו בה, וכמדומה שמי שאיבד אמונתו בשואה בגלל השואה בטל במיעוטו. ואם כוונת אותו גדול להסביר מה אירע אצל אותו מיעוט, שהם כאלה שאצלם נשענה האמונה מעיקרא על הנראה בעולם, א"כ שוב לא חידש דבר, שכן אלה אכן יאבדו אמונתם משום שהעולם מראה להם אחרת באותה תקופה, גם לולא היסוד החדש שהסתר הפנים גורם לאיבוד אמונה].

[פייביש אופטובסקי]

יישר כח הרב צופה ומביט.
הפניתי את שאלתך לידידי לספסל, ואני מעתיק מה שהשיב לי:

זה וודאי שהוא צודק שהאמונה הפנימית לא משתנית ע"י ההסתר פנים, אלא בעיקר מה שנהיה בהסתר פנים שאין את הסיוע ממעל לעבודת האדם, וממילא הדרך היחידה להגיע לעבודת ה' בכזה מצב היא אך ורק ע"י יגיעה עצמית בכח האמונה ללא סיוע ממעל בעניין האמונה אלא על האדם לחפשה ולמוצאה בליבו, והיגיעה הזו אכן מביאה בסופו של דבר לזמן של גילוי והארת פנים. והנה גם במצב של הארת פנים, א"א לעבוד את ה' בלא היגיעה הראשונית מצד האדם, 'אתערותא דלתתא', אמנם בזמן של הארת פנים מספיק רק התחלה קטנה ממש 'כחודו של מחט' ומיד אפתח לכם כפתחו של אולם. משא"כ בזמן הסתר נדרשת עבודה ויגיעה עצומה ולמשך זמן ארוך שרק בסיומה ובכוחה מגיעים למצב של הארת פנים כנ"ל. עניין זה רמוז בפסוק 'להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות', ע"י האמונה שמחזק האדם את עצמו בלילות בזמן ההסתרה, זוכה ומגיע להגיד בבוקר חסדך - לראות את חסדו ועזרתו של הקב"ה.
דברים אלה למדתי ממאמר ד"ה זמנא דק"ש, מודפס בא"ר כמדומה ח"א.

[עקביה]

אם קבלה היא נקבל..

עכ"פ החידוש הזה צ"ע. שהרי במסעי הצלב, ובגזירות ת"ח ות"ט גם הייתה הנהגה של הסתר פנים, ולא שמענו על עזיבה המונית של האמונה. גם לא על עזיבה קטנה (ככל הידוע לי). לעומת זאת בגירוש ספרד היו רבים שלא עמדו בניסיון. וכי ההבדל הוא בדרגת ההסתר פנים? קשה לקבל את הרעיון הזה.

לענ"ד ההסבר הוא - לאו עכברא גנב אלא חורא גנב.

אבאר את דבריי, ואפתח בדוגמה רחוקה יותר. נתאר לעצמינו שהיינו שומעים על מקום בו בעצם ליל יום הכיפורים נערכת "חפלה" בתערובת גברים ונשים ומגיעים שם לידי זנות ממש, האם היה לנו צד שמדובר ביהודים שומרי תו"מ? ודאי שזה לא יעלה על הדעת! אבל הדבר הזה קרה בזמן חז"ל, וע"י יהודים המוגדרים כשומרי תו"מ (יומא יט:).

ואם היינו שומעים על אדם שמתוך קטטה עם חברו רצחו נפש, ואף איים על רב חשוב שהיה עד למעשיו שירצח גם אותו אם לא יודה לו שעשה כהוגן, האם ניתן להעלות על הדעת שמדובר ביהודי חובש כיפה ומניח תפילין? ודאי שלא! אבל גם זה קרה בזמן חז"ל וע"י יהודי כנ"ל (נדרים כב.).

אם נשאל כיצד דבר שכזה יכול לקרות, נראה שהתשובה היא שאותם יהודים לא היו חילונים פשוט מפני שלא הייתה אז חילוניות.
העולם כולו היה דתי, גם הצדיקים וגם הרשעים. אבל אילו הייתה חילוניות, מן הסתם הם היו חילונים.

גם בזמן מסעי הצלב ומאורעות ת"ח ות"ט העולם היה דתי (עכ"פ באזור בהם התרחשו שמדות אלה), וחילוניות לא הייתה אפשרות העומדת על הפרק. לעומת זאת בספרד הייתה הפילוסופיה, שגרמה כנראה ליהודים לא מעטים שלא לעמוד בניסיון (כדברי החסיד היעב"ץ), ואצ"ל שבזמן השואה הייתה חילוניות ותיקה ופורחת.

כלומר, החור הוא זה שמאפשר לעכבר לממש את מאוויו הכמוסים ולגנוב, וקיומה של אלטרנטיבה לאמונה (חילוניות) מאפשר למי שהשאלות הקשות מכריעות אותו, לערוק אליה.

[פייביש אופטובסקי]

לפני השואה היתה חילוניות פורחת משגשגת ומפתה. בזמן השואה לא היתה אלטרנטיבה - לא לחילוני להיות דתי ולא לדתי להיות חילוני.
באשר לשאלה למה באה השואה, שמעתי בשם אותו מקור, שמימות עולם לא היה דור ירוד ברוחניות כמו הדור שלפני השואה.


נ"ב: "ולא תחללו את קדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי", "אשר הם מקדישים לי" דייקא, גם אם בעיניך אינו קדוש, "לא תחללו".

[עקביה]

א. לפני השואה היתה חילוניות פורחת משגשגת ומפתה. בזמן השואה לא היתה אלטרנטיבה - לא לחילוני להיות דתי ולא לדתי להיות חילוני.
ב. באשר לשאלה למה באה השואה, שמעתי בשם אותו מקור, שמימות עולם לא היה דור ירוד ברוחניות כמו הדור שלפני השואה.

א. לא דיברתי על להיות חילוני כדי להינצל ממוות, כמובן.
ב. הוריה של סבתי שתחי' היו יראים ושלמים, ואעפ"כ נרצחו באכזריות בתאי הגזים באושוויץ. שאל נא בטובך את אותו מקור למה זה קרה.

[פייביש אופטובסקי]

לא זו בלבד שאיני אומר קבלו דעתי או דעת מורי, אלא שאני מכבד כל עמדה גם אם היא שונה מדעתי ומדעת מורי.
מבחינתי הדיון הוא באדם שבערב השואה היה ירא ושלם, ולאחר המלחמה כפר הכל.

לפי דעתך, השואה גרמה לו לשאלות קשות, ולאחר השואה, כאשר הציעו לו אלטרנטיבה נוספת, הוא בחר בה.

לפי דעת מורי -אשר יש להדגיש שרק שמעתי משמו וכו'- בזמן השואה היה הסתר פנים אשר גרם לכך שהאמונה תוכל להתקיים רק למי שעמל ויגע עליה (כפי המבואר לעיל).

כשלעצמי, אני מוכרח להודות שאני לא לגמרי מבין את הדיון. אם מדברים על זמן השואה ממש, הרי שנטלו מהם צלם ודמות, ולא היו כלי מחשבה כלל, וגם מי שבעיצומה של השואה הגיע למסקנות קשות, לא נראה לי שיוכל הדבר להחשב כאילו באמת גיבש את דעתו, ואין בזה כלום.
ואם לאחר השואה, אם מדובר בדלת העם, הם הורגלו במשך כמה שנים שלא לשמור מצוות, ולאחר השואה נשארו בהרגלם, מבלי להתעמק.
ואם בדעתנים שלאחר השואה כפרו בהכל, גם בזה אין ברור לי, שמא העדר הדעת שהיה להם בזמן השואה המשיך לכל ימי חייהם, ואין בזה מסקנות בעקבות השואה. נוסף על כך, גם אלו שחזרו לדעתם -עד כמה ששייך לומר זאת- הם הרי היו חייבים 'לשחרר קיטור'. היו ששיחררו את הקיטור על היטלר עצמו, והיו ששיחררו קיטור כלפי התנועה הציונית או ועד ההצלה שלדעתם לא עשו מספיק, והיו ששיחרו את הקיטור באופן יותר קשה, אבל אין זה בהכרח שבלבם לא האמינו.

סיפר לי א' ששמע משלמה זלמן שרגאי, שסמוך לאחר השואה נסע לפולין, ופגש שם ברכבת יהודי ניצול התלאות שהניח תפילין, ואמר אותו יהודי לשלמה זלמן שרגאי: אני באמת ברוגז עם הרבש"ע, אבל למה אני מניח תפילין? פשוט כי רחמנות עליו, הרי לא נשאר לו כלום.
הוא אשר דיברתי, הוא מאמין והוא מתוסכל, והיו אלו ששיחררו את הקיטור באופן בוטה יותר.

[פעם הגיע משגיח של ישיבה למורי וסיפר לו שתלמיד בישיבה קרע את כובעו (של המשגיח) לגזרים, ושאל כיצד עליו לנהוג, והשיב לו מורי, אילו היה קורע את כובעו של חבירו הייתי מתייחס למעשה זה בחומרא, אולם מכיון שמדובר בכובע של המשגיח אין הדבר חמור כל כך, הבחור זועם על המשגיח, וכי יכול הוא ללחום במשגיח? אז נלחם עם הכובע שלו. בקיצור, ענין של שיחרור קיטור].

אגב, סבי ז"ל היה יהודי תמים מאוד, הוא שתה את כוס התרעלה -אמנם בשואת יהדות הונגריה, אבל גם שם לא היה הכי נחמד- איבד אשה, בן, הורים אחים ואחיות, וכששמע פעם שהתדיינו על איבוד האמונה בשואה, הוא הביע דעתו בתוקף: אף אחד לא איבד אמונה בשואה, מי שהאמין לפני האמין גם אחרי, מי שלא האמין לפני לא האמין גם אחרי.

באשר לשאלת ענישת היחיד בעוון הכלל, נראה לי שהרב צופה ומביט הוא מרא דשמעתתא.

[עקביה]

מדובר בסתם יהודים, ששמרו תו"מ עד השואה, ולאחריה הפסיקו. או, גם אם נשארו דתיים, מכח האנרציה או הסביבה, לא היו מאמינים גדולים.
דוגמה לדבר הוא נפתלי לאו-לביא.

[פייביש אופטובסקי]

קיבלתי דברים מפי מורי, אשר יתכן שיהא בם תועלת לעוסקים בנושא האשכול, והנני מצרפם בזה.
להדגיש: איני בא להביע שום עמדה, לא כזו ולא אחרת.