כל העולם כולו

[צופה_ומביט]

הערה יפה.
לכאורה כי בא זה ולימד על זה.
ובפרט לדבריי שאינו אלא גילוי מילתא בעלמא להוציא מכל ספק, די בפעם הראשונה, וזכרון אחד עולה לכולם, דמאי שנא.
והטעם לא לכתוב בפירוש בכולם: נסה לשלב כפל "כל כולו" בכל ביטוי ותראה כמה מסורבל זה יוצא. כל נעימת המשקל של הקטע משתבשת. לא כך מדברים בני אדם.
אז מה שמוכרח, ופעם אחת, אומרים, והשאר - נסמך על זה.

[צופה_ומביט]

כמדומה שאף פעם לא מצאנו את הכפל "כל... כולו" לגבי סך אנשים [המוזכרים בפירוש ולא ברמז (כגון "הארץ" שמתפרש "יושבי הארץ" כנ"ל)].
כלומר: כלפי דבר/חפצא אומרים "כל הדבר כולו", אבל לא כלפי אנשים, ישראל, או עמים.
הרבה מאד פעמים אומרים בתפילות את הביטוי "כל ישראל", ולא אומרים "כל ישראל כולם".
וכן לגבי העמים, אומרים "כל העמים", או "עמים כולם", אבל לא זכור לי "כל העמים כולם".
כך גם לגבי מלכים ושרים וכיו"ב.

ואולי החילוק בין דבר אחד - לסך דברים. כלפי חפצא אחד אומרים "כל כולו", אבל כלפי סך דברים [כולל דוממים, צמחים, בע"ח] אומרים רק "כל", או "כולם", אבל לא "כל... כולם".

וצ"ב מדוע. האם אין איזכורים כגון הנ"ל שבהם מתכוונים באמת לכולם, ובלי הכפל ישתמע [או יכול להשתמע] "רובם"?
מדוע בזה מילת "כל" או "כולם" לבדה מספיקה, ולא צריך / לא מצינו את הכפל "כל... כולו"?

למעשה זה קשה גם בלי הט"ז, אלא עצם מה שלגבי חפצא מצינו שימוש כזה "כל... כולו", ולגבי [סך] גברי/חפצי לא.