הבונה כתב:איש_ספר כתב:נמספרו של רי"ש שפיגל, מעניין שהמובאות כאן הם רק של נוסח המשנה
אם כן, אינו שייך לכאורה לעניינינו.
הנה המשך השייך יותר וראה בהערה 3 שהזכיר הרמב"ן שהביא כת"ר.
(ד) ר' יעקב פליף והגהותיו לבבלי
דומה כי דברי שבח על נוסח א"י שמענו רק על נוסח המשנה, ולא על נוסח התלמוד. כאשר הראשונים רוצים לציין נוסח מדויק של תלמוד, הם מציינים לנוסח ספרד, כפי שציינו לעיל פרק שלישי, עמ' 102, ולא לנוסח א"י.
אולם לאחר גירוש ספרד שומעים אנו, כי בא"י נמצאים גם תלמודים ישנים. אלו דברי ר' יששכר בער איילנבורג, בהקדמתו לספרו באר שבע:
הציקתני רוח בטני להעלות על ספר זכרוני, ואח"כ שלחתי הכל לארץ ישראל ביד חכמי צפת תוב"ב כי נכספה וגם כלתה נפשי שגם המה יבחנו ויצרפו את דברי דאוירא דא"י מחכים... ושלח אלי החכם השלם מהר"ר יעקב [פליף] י"ץ מק"ק צפת... וכן רבים מן המעיינים בעלי תריסין מצאו און לי עזר וסיוע בהרבה מקומות בגמרות ישנות על קלף דווקני הנמצאות בא"י מימות עולם שהיו בזמן חכמי המשנה והגמרא.
ר' יששכר משבח את ארץ ישראל משום שנמצאים בה ספרים ישנים, קדומים מאוד, של תלמוד, דבר שדומה שלא שמענו עד עתה.
למדנו מדברי ר' יששכר, כי בצפת נמצאים ר' יעקב פליף וחבורתו, העוסקים בלימוד התלמוד, וברשותם כתבי יד. ואכן מצוי כיום כתב יד הכולל העתק של הגהות ו"גליונות" שנכתבו על תלמוד דפוס ויניציאה, ויש בהם: תיקוני טעויות דפוס, הגהות בנוסח התלמוד, הגהות בדברי רש"י ושאר הראשונים, ליקוטים וחידושים של הראשונים, ליקוטים מהגהות מהרש"ל, וכן הגהות וחידושים מאת הכותבים עצמם. כתב יד זה נחקר בידי הרב דוד לבל, ולהלן עיקרי מסקנותיו:
בעיה"ק צפת חי במאה הרביעית חכם בשם מוהר"ר אברהם בהר"ר יצחק פליף... בידו היה, כנראה, טופס הגהות של רבינו בצלאל אשכנזי, שהכיל הגהות ותיקונים בלשון הגמרא ורש"י ותוס', והבאות מפירושי הראשונים... והעתיקם לעצמו בהוספת הגהות וחידושים ממנו עצמו ומרבני זמנו, ממנו עבר כ"ז לידי חתנו, אף הוא אחד מחכמי צפת, ר' יעקב ב"ר חיים אשכנזי, שלבסוף חתם שמו: יעקב חיים פליף, והוא הוסיף ליקוטים מראשונים, הגהות וחידושים ממנו ומרבני זמנו.
ר' אברהם פליף כתב הגהות לא רק על התלמוד. מצויות בידנו כיום הגהות על גליונותיהם של ספרי מדרש שונים, על השאילתות, על שבלי הלקט ועוד, ויש הסבורים שהן נכתבו ע"י ר' אברהם פליף. ואפשר שכתב גם הגהות על ספר עין יעקב.
(ה) הגהות לירושלמי ולשאר ספרי חז"ל
כדי להשלים את התמונה על חכמים-מגיהים בא"י, יש להוסיף, כי אף שלימוד המשנה היה כאמור עיקר גדול בא"י באותה העת, הרי מצינו כי בין החכמים שמנינו יש כאלה שעסקו גם בהגהת שאר ספרי חז"ל, ולא הסתפקו רק בהגהת המשנה. סביר שגם חכמים נוספים הגיהו עוד ספרים, אבל אין לנו ידיעות על כך.
על העיסוק בתלמוד הירושלמי ובהגהתו, כבר סיכם ר"ש ליברמן:
סוף דבר ראינו שבמאה הרביעית לאלף הששי ובסמוך לה לפניה ולאחריה התעוררו החכמים שנולדו בא"י, ואלה שהיה בדעתם לעלות לשם לחבר פירושים לתלמוד של א"י ולהגיה אותו.
כמגיהים של הירושלמי ציין ליברמן את ר"מ די לונזנו ואת ר' בצלאל אשכנזי. שניהם כתבו את הגהותיהם בגליון הירושלמי. עוד ציין ליברמן לר' יוסף קורקוס המזכיר ירושלמי מוגה. כן הראה ליברמן כי בא"י היו ספרים ישנים של התלמוד הירושלמי, ועובדה זו מצטרפת לאמור. היינו, בא"י עסקו באותה העת, לא רק בפירוש הירושלמי, אלא גם בתיקון נוסחתו. אלא שאין בידנו ידיעות רבות על כך.
בדומה לכך מצינו גם ביחס למדרשים. ידוע לנו כי ר' סולימן אוחנה עסק גם בהגהת מדרשי הלכה. ר' מנחם די לונזנו עסק במדרשי אגדה. הוא הדפיסם על פי כתבי יד שהיו ברשותו, וגם השתמש בכתבי יד בחיבוריו. אמנם לא ראיתי שיוזכרו הגהותיו בגליון המדרש.
הערות:
מקום יוצא דופן נמצא בראבי"ה, ברכות סי' לד, מהד' אפטוביצר, עמ' 21: "וכן נמצא בספר [ירושלמי הבא] מישיבת ירושלי'". ואילו בהגהות מימוניות, הל' ק"ש, פ"א סוף סי' ב, כתוב: "ובראבי"ה כתב שכדבריהם ומנהגיהם נמצא בספר הבא מישיבת ירושלים". ר"א אפטוביצר שם העלה השערות שונות בכוונת הראבי"ה, ואפשר שהכוונה אכן לבבלי, ראה הערה 65.
בחידושיו לכריתות כו ע"א ד"ה לאשתרויי, כתב: "נראה לי דשבוש הוא שנפל בספרים וצריך להגיה... אחר שכתבתי זה בא אלי אגרת מארץ ישראל מק"ק צפת תוב"ב שכתב לי החכם השלם מהר"ר יעקב יצ"ו וז"ל ומה שהקשה מר... אני הקשתי קושיא זו בשם מעכ"ת אל הרב הגדול ראש המדברים בכל מקום דכל רז לא אנס מיניה החסיד מוהר"ר שולאמא יצ"ו, והשיב לי בעל פה ואמר לי זוכרני כשלמדנו מסכת שבועות בישיבה הגדולה בימי הרבנים הקדושים אשר בארץ היינו מגיהים... ממש כדבר מר עכ"ל, ושמחתי כי נחני אלקים בדרך אמת וכוונתי לדעת הגדולים ת"ל". מוהר"ר שולאמא הנזכר כאן הוא כנראה ר' סולימאן אוחנה, וכן כתב אפשטיין, משנה, עמ' 1288, הערה 1. לעת עתה לא מצאתי בחידושיו על חילופי דברים בינו לבין חכמי א"י. (בכריתות שם ד"ה מצורע, כתב ששאל מאת ר' אהרן מחבר קרבן אהרן). אגב, כאן שמענו כי חכמי א"י הכריעו לעניין נוסח על פי סברא, ולא על פי כתבי יד.
תודתי לר"ב דבליצקי שהעירני כי הרמב"ן לשבת טו רע"א הזכיר: "ובספר הישן מא"י", וכן התוספות להוריות ב ע"ב ד"ה וליטעמיך הזכירו: "ובספר מדוייק הבא מארץ ישראל", והכוונה לתלמוד.
ראה: מסכת יבמות עם שינויי נוסחאות וכו' הנקרא דקדוקי סופרים השלם, בעריכת ר"א ליס, מהד' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 42–45; מ"א זושא קינסטליכר, 'ישיבת "גביר אויבן" בצפת ובירושלים', צפונות, א (תשמ"ט), עמ' עד–עה. פירוט רב יותר על עניין זה, ועל כתבי היד השונים השייכים לחוג זה, ראה מ' בניהו (לעיל הערה 1). וראה עוד: הגהות והשלמות מכת"י למסכת נדרים, ע"י הרב הלל פרוש, מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים, תש"ן, עמ' 33–37.
ראה: ש' ליברמן, 'על שני כתבי יד', קרית ספר, יג (תרצ"ו), עמ' 105. אמנם ליברמן לא זיהה את הכותב, והזיהוי נעשה ע"י בניהו הנזכר בהערה הבאה.
ראה על האמור, מ' בניהו (לעיל הערה 1), עמ' קא–קב.
'משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי', ספר היובל לאלכסנדר מארכס, ניו יורק, תש"י, עמ' שא–שטו.
בביאורו לרמב"ם, הל' כלאים, פ"ו ה"ו, הל' מעשר שני פ"ג הי"ד.
ראה מה שכתבתי בשרי האלף, מהד' שנייה, ירושלים, תשל"ט, עמ' תקנג, מס' 6, 8, שם ציינתי לספרות הנוגעת בכך. וראה עתה בהרחבה רבה בדברי מ' כהנא, 'פירושים לספרי הגנוזים בכתובי יד', ספר הזכרון לר"י נסים, סדר שני, ירושלים, תשמ"ה, עמ' קז–קי.
רחיד"א בשם הגדולים, מערכת ספרים, ערך מעריך, כתב: "מעריך חיבר הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו לפרש איזה תיבות בירושלמי ומ"ר והזוהר. ופירשם באור מדעיי לא סבריי לפי שהוא ז"ל היה יודע בלשון יוני וטורקי וערבי... ובר מן דין היו לו הספרים כתובי יד ונוסחאות דווקני". וראה גם: רא"ל פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, תרפ"ח–תר"ץ, חלק א, עמ' 134,