איתן נוי כתב:יבנה כתב:איתן נוי כתב:בבית יוסף סימן קלד: "כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל בשם הגאונים שתקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד ואמרו הכין קבלנו עלינו ועל בנינו לעולם וכל העובר על התקנות פורץ גדר ולפי זה יש ליזהר לומר אותו מעומד עכ"ל וכן נהגו".
ויל"ע מדוע מחד גיסא כתב: " שתקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד". וכשסיים כתב: " ליזהר לומר אותו מעומד". ולא כתב גם "בקול".
נהגו מעומד ולא בקול.
מה זה עונה על השאלה?
שאלת למה הוא הזכיר בסוף שיהיה מעומד ולא שיהיה בקול, הרי מהתחלה תיקנו שניהם. וע״ז עניתי שאף שכן תקנו הגאונים, עד זמנו של מהר״י אבוהב והב״י כבר לא נהגו לאומרו בקול, ולכן רק הזכיר לומרו מעומד.
ובשו״ע קל״ד א׳ כתב ״והוא רחום, ואומרים אותו בקול רם, ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר. הגה: וכן נוהגין לאומרו מעומד, אבל אומרים אותו בלחש.״ הרי שחלק מהמקומות נהגו דוקא לומרו בלחש.
ועי׳ כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=50&t=3824 שפירש נוטר הכרמים שעיקר התקנה היתה העמידה, ואילו האמירה בקול רם הוא דבר צדדי ואינו מעכב, וכמדויק מלשון השו״ע.