דהתירא עדיף ליה: טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר:
ישבב הסופר כתב:עיין מה שפירש"י ביצה ב:דהתירא עדיף ליה: טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר:
אוהב אוצר כתב:בנוסף לאמור לעיל, מרוב היקף ידיעותם הנרחבות בים התורה, יש להם יותר מקורות בכדי לפסוק את פסקם, וזה לא כ"כ קשור לאומץ.
כרם כתב:קראתי בילדותי באיזה ספר (איני יודע אם הוא מוסמך) שנשאל על כך בעל ערוך השלחן שהיה ידוע כמיקל, ואמר יש רבנים שסוברים שהכל אסור עד שיוודע לך הדבר שהוא מותר, וכשאינם מוצאים היתר הרי הם אוסרים. אני אומר הכל בחזקת מותר עד שיוודע לך שהוא אסור, וכיון שאיני מוצא שהוא אסור אני מתיר.
ואולי דרך צחות אמר כן, ואפשר לא אמר כן מעולם??
בברכה המשולשת כתב:כרם כתב:קראתי בילדותי באיזה ספר (איני יודע אם הוא מוסמך) שנשאל על כך בעל ערוך השלחן שהיה ידוע כמיקל, ואמר יש רבנים שסוברים שהכל אסור עד שיוודע לך הדבר שהוא מותר, וכשאינם מוצאים היתר הרי הם אוסרים. אני אומר הכל בחזקת מותר עד שיוודע לך שהוא אסור, וכיון שאיני מוצא שהוא אסור אני מתיר.
ואולי דרך צחות אמר כן, ואפשר לא אמר כן מעולם??
הספר הנ"ל הוא שרי המאה, ושם העיד שכך אמר לו הערוה"ש כשנתן לו סמיכה לרבנות.
ישבב הסופר כתב:אחי הגדול שמע סיפור הבא מגאון גאב"ד גאלאנטא שליט"א מוויליאמסבורג:
פעם, בימים טובים בבעלזא, כשגם הגה"ק המהרש"ם מבערז'אן זצ"ל היה בבעלזא, עמדו צפופים מסביב לאדמו"ר [כמדומני מהר"י זצ"ל] בשעת עריכת השלחן, וחסיד אחד נשען לו על כתפו של הגאון מבערז'אן כדי לראות פני רבו. בעודו עומד ונשען עליו, גער בו אחד מהנוכחים ואמר לו "אברך, שמא אינך יודע על מי נשענת, על הגאון מבערז'אן? הרף ממנו מפני כבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים!"
נענה האברך בעזות מצח " אויך מיר א תלמיד חכם.... הבערז'אנער רב נוהג להתיר את השרץ בק"ן טעמים..."
תוך כדי דיבור פנה אליו הגאון מבערז'אן וענה לו "נו, הלא תראה שעם כל זה אתה עדיין 'סומך' עלי..."
תוכן כתב:פוסק שמיקל הוא מפני כי כך הן תכונת נפשו, וכמו שהאריך בנקודה זו ר' ישראל סלנטר באור ישראל מכתב ל'.
ואגלה להדר"ג מה שבלבי, שמקום שיש מחלוקת הראשונים צריכים הרבנים להכריע נגד אותה דעה שהיא רחוקה מדעת הבריות וגורמת לזלזול וללעג נגד תוה"ק.
דהתירא עדיף לי'. טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר. אבל כח האוסרין אינה ראי', שהכל יכולין להחמיר - ואפילו בדבר המותר:
ג"א סברתי כן בתחילה, אך לאח"ז ראיתי שימוש במשמעות זו כבר בדורות שלפנינו.הרואה כתב:כיום לקחו את זה כתכונות אופי של חכמים מסוימים . .
צופה_ומביט כתב:במילים פשוטות:
האם הכוונה שפוסק כזה [בעל "כוחא דהיתרא"] הוא ידען/מבריק בצורה יוצאת דופן ויודע לחפש ולמצוא היתרים שאחרים לא מסוגלים - או שהוא אמיץ / בעל ביטחון עצמי / אופי חזק / בעל רצון חזק להתיר יותר מאשר אחרים?
את צד א' ניתן לנסח גם באופן של "גם וגם": גם רצון חזק להתיר [מה שמביא לחיפוש בהיקף יותר גדול, בעיון יותר לעומק וכו' במקום לפטור עצמו בחומרא וחסל], וגם יכולת תורנית למצוא היתר.
אבן בוחן (לכאורה): האם כשפוסקים אחרים [שלא זכו ל"כוחא דהיתרא"] רואים את הפסקים שלו - הם מודים לדבריו או לא?
[/size]
דורשי יחודך כתב:לענ"ד לקחו את המילים של הגמרא והשמתשו בו למושג אחר. לא חייב להיות שום קשר בין המובן המקורי של הביטוי לבין המשמעות שנותנים לזה. זה צורת הבעה בעלמא ותו לא.
והרי כשכתוב על פתק המכריז על שיעור של חכם פלוני, "מודעה רבה לאורייתא", אין הכוונה שבאים להכריז שקבלת התורה לא חלה עלינו...
לבי במערב כתב:פירש"י - ביצה ב, ב:דהתירא עדיף לי'. טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר. אבל כח האוסרין אינה ראי', שהכל יכולין להחמיר - ואפילו בדבר המותר:
לבי במערב כתב:המשמעות כיום היא - בעצם - מליצה המבוססת על לישנא דתלמודא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 143 אורחים