סימן ז
תשובת שאלה נידון סכינים מלוטשים ותוכן הענין בקצרה יען כי הנה רוב השוחטים בסכינים שאינן מלוטשים המומחים משחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואזי אינה חלקה כל כך וטעמם ונימוקם עמם שאם תהא חלקה לא תהא חדה כל כך (וכמשמעות לשון הרמב"ם וש"ע סי' י"ח סעיף ז') וקרוב לידי דרסה אם לא יוליך ויביא הרבה מאד כמשמעות לשון הגמרא וש"ע שם אפילו כל היום כולו כו' ואף שכל היום כולו היא גוזמא מ"מ משמע ודאי שצריך להוליך ולהביא הרבה מאד להנצל מחשש דרסה ואזי אפשר לבא לידי שהייה בבהמה כמ"ש רמ"א לכך בחרו המומחים לעצמן דרך ישרה יותר להשחיזה ולהעמידה חדה ולא חלקה ואף שהיא קרובה להיות כסאסאה הרי אמרו בגמרא מאן יהיב לן מבשריה כו' ואף גם לפי משמעות לשון הרמב"ם שכל שאינה חלקה דמיא לסאסאה (דאת"ל דמשכחת לה שאינה חלקה ולא דמיא לסאסאה לא הל"ל והרי אינה חלקה מאחר דלא תליא בהכי אלא הל"ל בקצרה שהושחזה והרי מגעתה כמגע כו') ואנו אין בקיאים כו' כמ"ש רמ"א היינו לכתחלה לחומרא בעלמא והיינו טעמא דחסרון בקיאות אינו כדאי לעשות ספק פגימה לאסור בדיעבד משום חזקת איסור דבהמה בחייה משום דהש"ע והרבה מהאחרונים פסקו כהרשב"א וסיעתו בדעת הרי"ף דאין פגימה פוסלת אלא כשאוגרת לתוכה שום דבר דוקא ואפילו (עי' צ"צ פס"ד דף מ"א ע"ד) כחוט השערה ולזאת רחוק הדבר מאד לחוש מחמת חסרון בקיאות לפגימה גדולה כזו ומשום הכי אינה אלא חומרא בעלמא לכתחילה. אמנם פשט לשון בה"ג והרי"ף לא משמע הכי כמ"ש בפרי תואר אלא כמשמעות לשון (עי' צ"צ משניות דף קס"ב ע"ד) הרא"ש בדעת הרי"ף דכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן מקרי חגירת צפורן וכמ"ש הרא"ה דחגירה היא מלשון ויחגרו ממסגרותם שהוא לשון דלוג ולא לשון חגורה כפירוש הרשב"א וכן דעת רש"ל בים של שלמה שהשמיט בהעתקתו לשון הרשב"א דעכ"פ בעינן שתהא אוגרת שום דבר ואפשר וקרוב לומר שכן דעת הט"ז שהעתיק לשון רש"ל כמ"ש בפרי מגדים ע"ש דס"ל כפירוש הפרי תואר בהרא"ש והרמב"ם ודמיא לסאסאה לפי דעת הפרי תואר היינו שאינו מרגיש שום פגימה אפילו כל דהוא אלא שאינה חלקה מחמת חידודה ביותר וכמ"ש הרמב"ם וכגירסת הרי"ף והרא"ש סכינא דחריפא דדמיא כו' ולא כמ"ש הרשב"א וסיעתו שהיא פגימה קטנה ביותר שאינה אוגרת שום דבר לתוכה והלכך לפי דעת (עי' צ"צ יו"ד סי' ט"ז סע"ו) הפרי תואר ופרי מגדים בבה"ג ורי"ף ורמב"ם ורא"ש אם תימצי לומר שאין אנו בקיאים בדמיא לסאסאה כמ"ש רמ"א יש לחוש לספק איסור דאורייתא מחמת חסרון בקיאות (ורמ"א קאי בשטת הב"י בש"ע) וצריך להיות הסכין חלקה לגמרי וזהו דבר הקשה להיות חלקה וגם חדה להנצל מספק שהייה בבהמה אם לא בסכין מלוטשת ואף שימצאו שוחטים אומנים שיוכלו להשחיז אף סכין שאינה מלוטשת להיות חדה וחלקה אך לאו כ"ע גמירי אומנות זו וגם כדי להשחיז כן הסכין נצרך שהות מרובה ואין כל העתים שוות להשוחט משא"כ במלוטשים קל הדבר להאומנים בלי שהות מרובה כלל. וממוצא דבר נשמע כי חלילה לנו להוציא דבה על מדינות המקילין בזה וסומכין על הפוסקים (עי' צ"צ יו"ד סס"י ט"ז) המקילין בשיעור פגימה וגם חלילה לכם להקפיד על מדינות (עי' צ"צ פס"ד דף מ"ב ע"א) המחמירין וחוששים לדעת פוסקים המחמירים בשיעור פגימה וכהאי גוונא מצינו כמה דברים שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר כמו חדש ותפלת ערבית בזמנה וכהאי גוונא טובא:
הבונה כתב:עמקן
האם יתכן שהמצאת הפלדה היא שגרמה להשקטת המחלוקת, כיון שאיפשרה סכין גם חדוד וגם חלק ביותר?
איש_ספר כתב:ויש סיפור באיזה מקום על ויכוח שעבר בין בעל התולדות לבין המגיד אודות הסכינים.
גם זה יעבור כתב:למה החדות של הסכין באה על חשבון החלקות, ולהיפך?
בריושמא כתב:ואני לא ידעתי עד עתה שהסכינים המלוטשים הם סיפור.
סיפור מתח? סיפור בהמשכים? סיפור של הרפתקאות?
ומה פירוש סיפור בדיוק? יש סיפור של סכינים שהוא לא בדיוק?
כך כותבים?
כך מנסחים?
דבר אחד ברור: הכותרת אינה מלוטשת. רחוקה מאוד מאוד מליטוש.
דרך ארץ קדמה לתורה, ועברית נאה היא חובה לאשכול באוצר החכמה.
בריושמא כתב:דרך ארץ קדמה לתורה, ועברית נאה היא חובה לאשכול באוצר החכמה.
עזריאל ברגר כתב:בריושמא כתב:דרך ארץ קדמה לתורה, ועברית נאה היא חובה לאשכול באוצר החכמה.
נכב"ב...
עזריאל ברגר כתב:בריושמא כתב:דרך ארץ קדמה לתורה, ועברית נאה היא חובה לאשכול באוצר החכמה.
נכב"ב...
ספרן כתב:צל"ע במחקרו של חנא שמרוק "המשמעות החברתית של השחיטה החסידית" (ציון כ' תשט"ו)
ר' כאן עמ' 161 ואילך
http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer. ... 4.fitwidth
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 161 אורחים