הודעהעל ידי אברהם » ה' אוגוסט 05, 2010 5:29 pm
א. בנש"ק, אם 'זר' פירושו 'חיצוני' [דהיינו 'חילוני' לפי הבנתך], א"כ הלא טענתך היא על לשון תורתינו שכתבה 'לא תהיה החוצה לאיש זר', אע"פ שהיא אסורה גם על דודו ובן דודו. ועל כרחך שגם בזה שייך לשון 'זר' [וכדאיתא בגמרא 'זר לאותה עבודה' כמו"כ 'זר לאותו ייבום'], וא"כ למה שינה אונקלוס שלא לתרגם לשון התורה, וכתב 'אחרן' שזהו בודאי אינו תרגום מילולי של 'זר'. [ואין דרך אונקלוס לשנות התרגום המילולי בשביל להבהיר תוספת פירוש או להוציא מן הטועים שמותרת בדודו ובן דודו]. ויש להוסיף ולטעון, שהרי גם גבי 'הזר הקרב יומת' מיירי גם בלוויים משוררים, ואפ"ה תרגם 'חילוני', הרי שלשון זו שייכת גם גבי זרות ייחסית, וא"כ ה"נ היה לו לתרגם גבי זר דיבמה.
משא"כ אם נניח ש'זר' פירושו 'איש פשוט' או 'סתם איש', ואז יתפרש ש'חילוני' הוא מלשון חולין, וזהו ניב הלשון הארמי לתאר 'איש פשוט', א"כ לגבי יבמה המובן של 'איש פשוט' הוא בייחס לייבם ['סתם איש' שאין לה זיקה אליו] ושפיר יובן שלא יכל אונקלוס לתרגם 'חילוני' כי אין שייך שם לשון חול וקדושה, ולכן הוצרך שלא לתרגם את הלשון עצמה אלא העניין. כ"ז ביאור דבריו של הפתשגן.
ב. אי אפשר להכריח מסוגיית הגמרא על דעת אונקלוס, כמובן. וביותר, שאונקלוס פירש על דרך הפשט [כמדומה שהוא נכנס לרשימת מפרשי הפשט בשרשור של ר' יאיר...], ובהחלט יתכן שלדעתו 'זר' פירושו הדיוט. רק כתבתי שיהיה נפק"מ האם נכלל בפסוק זה כל איש זר לעבודה או דוקא הדיוט. אמנם כדי להפיס דעתך אני מעתיק מה שכתבתי במקו"א על דברי אונקלוס הללו להוכיח שמשורר חשוב 'הדיוט' לגבי השוערים ולא רק 'חיצוני'.
"והזר הקרב יומת, ת"א וחלוני דיקרב יתקטל, לפו"ר 'חילוני' היינו לשון חול [ולכן גבי 'לא תהיה אשת המת לאיש זר' לא תרגם 'חלוני', דהתם אין זה עניין חולין אלא זרות], והקשה מעט צרי דהא אפילו משורר ששיער במיתה, אף שקדושתו שווה לקדושת השוער, ויליף לה אביי בערכין יא ע"ב מכפילות הכתוב 'הזר הקרב יומת', וע"כ דאין זה לשון 'חולין' אלא לשון 'זרות', עיי"ש. ונראה דגם על משורר ששיער שייך לשון 'חלוני', כיון שלגבי עבודה זו אינו מקודש.
והנה, כתב הרמב"ן (שמות כא כט, הובא במע"ט כאן) דמלשון 'יתקטל' שכתב אונקלוס שמעינן דס"ל כרבי עקיבא דזר ששימש בחנק ולא במיתה בידי שמים. ועיין בסנהדרין פד ע"א דר"ע יליף לה יומת יומת מנביא שקר, ור"י פליג עליה משום דאין דנין הדיוט מנביא, ור"ע סבר כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה, עיי"ש, והקשה הרש"ש שם דבלא"ה איכא הדיוטות טובא דנאמר בהו 'יומת' – מכה אדם יומת בנקבו שם יומת ועוד, ותירץ "דפי' הדיוט דהכא שעושה דבר שהוא הדיוט אליו, כמו זר ששמש שהוא הדיוט לו, שנתנו לגדולים ממנו דהיינו לכהנים, וכן נביא שהדיח הוא הדיוט לנבואה שאינו ראוי לה". והנה אי נימא דמשורר ששיער אינו חשוב 'חילוני', א"כ שוב אין כאן דין 'הדיוט' שהרי אינו 'הדיוט' לגבי עבודה זו אלא שאסורה עליו העבודה, וא"כ אמאי איצטריך למילף מנביא שקר דוקא, וע"כ דגם משורר ששיער חשוב 'חילוני' ולכן הוי 'איסור הדיוט' ושפיר ילפינן בהא מנביא שקר הדיוט מהדיוט."
ג. ר' חכם, 'פתשגן' הוא חיבור קדום למחבר ספרדי עלום שם, כתב היד הועתק בשנת רי"א (לפני 550 שנה!) ולכן יש המכנים אותו 'יא"ר'. הוא נדפס בסוף חומש נתינה לגר לר' נתן אדלר, [אשר נמצא באוצר בשם "תורת אל הים (נתינה לגר)"].