הרי דבר זה אינו מנהג גרידא, אלא נושא הלכתי מובהק, שנחלקו בזה הראשונים. ודעת רוב הראשונים להניח. וכן עשו כל ישראל עד לתקופת הב"י שכתב שחכמי ספרד הפסיקו להניח משום שראו בזוהר שהחמיר מאוד בעונשו של המניח בחוה"מ. אולם בני אשכנז ובראשם הרמ"א המשיכו להניח במשך כל הדורות מלבד הגר"א שאוחז כדעת הזוהר. אולם גם אחרי הגר"א המשיכו כולם להניח מלבד תלמידיו הנוהגים כשיטתו בכל דבר. ועד היום בני חו"ל אשכנז מניחים גם בחוה"מ בברכה בביהכ"נ. וכנראה שכשבאו לארץ תלמידי הגר"א ופגשו כאן את בני ספרד הנהיגו כולם שלא להניח.
ותמיהני איך הפסיקו כן משום מנהג, ואם משום לא תתגודדו הרי דיינו שלא יניחו בביהכ"נ אבל בבית מדוע שלא יניחו.
ושמעתי באמת שכמה מגדולי הדור שעבר היו מניחים בבתיהם כמו הגרא"ז מלצר זצ"ל.